ויקי-קדומים לשבוע פרשת עקב - תשע"ב

עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

קוראים נכבדים !
נשמח להערות על העלון, נודה לכם אם תכתבו אותן בסוף העלון בפרק המכונה: הערה, לאחר הכתיבה הקישו "פרסם תגובה"
כמובן, אגיב על כך אם יהיה לי מה לומר.
בכל מקרה, טוב שהקוראים יידעו שבערך יש פרטים הטעונים השלמה והבהרה.

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה על כך מטה והתוכן יימחק מייד

הפטרת השבת "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה'; וַה' שְׁכֵחָנִי" בכתר ארם-צובא - העותק המקורי, היחידי והעתיק ביותר של המקרא-

Vatomer zion — הפטרת השבת - ספר ישעיהו "ותאמר ציון" (ישעיה מ"ט, י"ד עד נ"א, ג') , הנמצא בין הדפים של כתר ארם צובה - לעומת זאת, בין הדפים החסרים של הכתר - פרשת השבוע :פרשת עקב - המקור:אתר יד יצחק בן צבי לכתר ארם צובה

ראו מטה פרטים עדכניים על הכתר.

"ותאמר ציון עזבני ה"[]

הרב חיים כ"ץ באתר ישיבה על ותאמר ציון עזבני ה - הביא את המדרש הבא ומפרשו:
אומר המדרש בילקוט שמעוני לישעיה, רמז תע: דבר אחר עזבני ה'... אמר לו הקב"ה תורעמנין בני תורעמנין, אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר שנאמר אעשה לו עזר כנגדו והוא מתרעם עלי האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי, יעקב אני עסוק עם בנו להמליכו על מצרים ויוסף הוא השליט על הארץ והוא מתרעם לפני ואומר נסתרה דרכי מה', אף בניו עשו כן במדבר אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסא ודלריה אוחזתו והם מתרעמים לפני ואומרים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל אף ציון כך היא עושה לי אני עסוק להעביר את המלכיות מן העולם ולא כבר עברתי בבל מדי ויון, ועומד אני להעביר מלכות הרביעית והיא מתרעמת לפני ואומרת עזבני ושכחני. אומר הקב"ה לישראל - אתם אנשי תרעומת בני אנשי תרעומת, הטענות שלכם אינן חדשות אלא הן קיימות כבר מאז אדם הראשון, יעקב אבינו ודור המדבר, "אף ציון כך היא עושה לי, אני עסוק להעביר את המלכויות מן העולם", אני 'באמצע העבודה' "ועומד אני להעביר מלכות רביעית, והיא מתרעמת לפני, ואומרת עזבני ושכחני".

במדרש זה ניתן לראות עומק נוסף בטענתם של ישראל, וממילא גם בתשובת הקב"ה. ננסה להבין את הדברים לאור הדוגמא הראשונה שמביא המדרש - אדם הראשון. לכאורה אדם הראשון אומר את האמת, האשה פיתתה אותו, אז מה הקב"ה רוצה ממנו? נכון, האשה פיתתה אותו, אבל תכלית האישה היא לעזר. ביחס לכל דבר שהקב"ה נותן, הכל תלוי בשאלה איך משתמשים בו. אפשר להשתמש באותו כוח גם לתועלת, וגם לנזק. אדם הראשון לא השתמש באשה לתועלת, ויש לו אחר כך טענות כלפי הקב"ה. כך גם אצלנו, "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני", ואומר לה הקב"ה שתי תשובות: בצורה הפשטנית, תשובת הקב"ה היא 'אני באמצע העבודה, אני עסוק עכשיו, את לא רואה?' אבל יש כאן עוד עומק: כל מלכות ומלכות לא קיימת בעולם סתם, יש לה תפקיד לפתח כוח מסוים, אותו צריך בסופו של דבר להעביר לישראל, כפי שראינו למעלה על הגאוה אותה צריך להעביר ממואב לישראל, אלא שצריך לדעת כיצד להשתמש באותם הכוחות.

ראו גם 12 דברי תורה לפרשת עקב

על מסכת ברכות - עם תחילת מחזור חדש של הדף היומי[]

Meematai — הדף הפותח את מסכת ברכות בתלמוד שהוצאת הרב עדין שטינזלץ

המבוא של הרב עדין שטינזלץ

מסכת ברכות היא המסכת הראשונה ב"סדר אמונה" עניינה של המסכת - הצורות הרבות והשונות בהן מבטא האדם מישראל במהלך חייו את אמונתו. כל שפעת הפרטים הנוגעים בברכות השונות הנוהגות בכל נסיבות החיים, בסדרי התפילות ונוהגיהן, בקריאת שמע על ברכותיה והלכותיה, ובדינים מרובים אחרים השייכים לאורח החיים של כל אדם בחיי יום יום שלו - כל אלה מצויים בהרחבה רבה במסכת זו. וכרקע לדברים, הלך חייהם של היהודים בארץ ישראל ובבל בתקופת המשנה והתלמוד - עבודתם ותפילתם, מאוייהם וחלומותיהם, בכל פרטי הפרטים, למן הבוקר עד הערב, בימי החול ובמועדים, בזמנים כתקנם ובזמני אסון - כאשר לכל מקרה ולכל הזדמנות דברי הלכה ואגדה מרובים: להאיר, להדריך ולהסביר. עם כל ריבוי הגוונים במסכת ושפע הפרטים שבה, קיים רעיון מרכזי אחד החוזר בכל ההלכות המרובות ובכל הצדדים שהמסכת נוגעת בהם, והוא הנותן לה את אחידותה ושלמותה - העיקרון כי יש להביא נושאים מופשטים להתממשות ורעיונות נעלים להגשמה בפרטי פרטים מעשיים.

גישה זו אינה מיוחדת למסכת ברכות לבדה, שכן מצויה היא ברב או במעט בכל מסכת בתלמוד, וכשתימצי לומר, הריהי מעיקר מהותה של ההלכה בכל פניה הרבים. ואשר על כן היא ניכרת בכל יצירה יהודית בכל התקופות, כסימן היכר פנימי ומהותי. אמנם, במסכת "ברכות" ניכרת גישה זו ביתר שאת, ובמידה יתירה ובולטת. שהרי מהותה הפנימית של המסכת היא - האמונה, ההכרה המלאה, של מוח ולב, כי קיים קשר מתמיד שאין לו ניתוק בין הבורא והאדם, וכי שפע מתמיד של חיים נאצל ובא מן הבורא אל העולם - בורא, מהווה ומחיה. ונוכח זה ניצב האדם - מודה, מבקש ומתפלל, מצפה למענה, מחכה לברכה, לרפואה ולנס. קשר זה שבאמונה, נשגב, ומרומם לעצמו, מתעצב ומתברר כאשר הוא נקבע ומוטבע כהלכה למעשה בהלכותיה של מסכת ברכות. כאן מתבטאת האמונה בפרטי הלכות, בריבוי של ברכות ובנוסחאות של תפילה. ואולם, בד בבד עם התעממותו של היסוד המופשט מתחזקת ומתבססת האמונה בתוך החיים הממשיים, וההכרה הכוללת נעשית הלכה - הדרכה במהלך החיים.

עוד על הדף היומי ראו כאן

על אימוץ מנהג העיר[]

הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, בשיעורו בעלון"קול צופיך" דן בשאלה, האם הבאים לגור בעיר אחרת, עליהם לאמץ את מנהגי העיר, אליה באו. שאלה אקטואלית למדי בארץ ישראל, לפחות מאז חורבן הבית. וכך הוא מצטט:
י מנהגי אנשי העיר ההיא מחייבים את הבאים לגור שם. ואם מנהג העיר הוא להקל – מי שבא להשתקע באותה עיר מקבל את מנהגי הקולא של אותה עיר. "ואף בדברים שהיו אסורים בהם בעירם מפני מנהגם ואין מנהג העיר שבאו לדור בה לאסור – הותרו בהם אם אין דעתם לחזור".(ה"שולחן ערוך" (יורה דעה ריד ב) וכן מביא ה"בית יוסף" (או"ח תסח) את המשנה מפסחים (ד) שכתבה: "מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֲרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת – עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹ שׂין, אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִ שּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת". הגמרא (פסחים נא ע"א) דנה בהלכה זאת וסיפרה מעשה על רבה בר בר חנה שאכל "אייתרא", שהוא חֵלב שנמצא ביתר של הקיבה. חֵלב זה – בני ארץ ישראל נוהגים בו היתר, שלדעתם אינו חֵלב אלא שומן, ובני בבל נוהגים בו איסור. מקשה הגמרא על רבה בר בר חנה איך הוא אכל את החֵלב הזה, הרי הוא מבבל ושם אסור לאכול אותו?

מתרץ רב אשי כי רבה בר בר חנה החליט לעלות לארץ ישראל ולא חשב לחזור. לכן חל עליו מנהגם של אנשי ארץ ישראל. וכתב הרא"ש (סי' ד): וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא. וכן פסק ה"שולחן ערוך" (תסח סעיף ד). וסיכם המשנה ברורה (ס"ק יד) כי מי שבדעתו להשתקע – חל עליו מנהג המקום תיכף כשבא לתחום העיר. ואם כשיצא מהעיר התכוון לצאת למקום אחר ולא לחזור לשם יותר, "נפקע ממנו חומרת מקום שיצא משם משבא למקום החדש ומותר לו להקל כמנהג אותו המקום".

אמנם אם דעתו להיות במקום החדש רק באופן זמני, ובמקום החדש מחמירים בדבר שבמקומו הקודם מקֵלים בו, או להפך, שבמקום החדש מקֵלים באיזה דבר והוא מחמיר בו כמנהג המקום שיצא משם – לא ינהג כמנהג מקומו הקודם בין לקולא ובין לחומרא בפניהם "ומ"מ אין לו להתראות בפני אנשי אותו מקום שיכירו בו שאינו נוהג כמוהם מפני מחלוקת אלא יחמיר בצנעא".

את העלון לפרשת ואתחנן תשע"ב ניתן לקרוא בקישור זה

פולמוס התנ"ך לתפארת המחלוקת[]

Gustave Dore Jephtha — בת יפתח הנביא - תחריט נחושת דורא

Samson-in-DagonTemple — שמשון "הגיבור" - תחריט נחושת דורא

Davidboccaccino — דוד המלך - "נעים זמירות ישראל" - תחריט נחושת דורא

אודה על האמת לא ירדתי לשורשה של המחלוקת. מכל מקום, לא ראיתי את הנושא די חשוב כדי להתעמק בו. אך הנה, מצאתי את מאמרו של הרב ישראל רוזן שהופיע השבת בעלון "שבת בשבתו" ונדמה לי שאני מתחיל להבין במה מדובר. היות, ואני מעריך שאיני היחידי, אביא אותו כמו שהוא:
"ראה למדתי אתכם... כי היא חכמתכם ובינתכם" (ד,ה-ו)
להט התנ"ך - שטן המחלוקת מכרכר בכל עוז במחנה הדתי-לאומי, כפי שהוא מפזז בחצרות חוגים ומיגזרים אחרים, ותמיד 'לשם שמים'. השורות הבאות נכתבות במוצאי תשעה-באב, באווירת 'אחר הצום' שיש בה קורטוב של זיכוך והיטהרות מ"חרב איש ברעהו" (שופטים ז,כב). תקוותי כי גם הקוראים ימָצאו באווירת פיוס מעין זו, תוך עקירת אחד ממאפייני החורבן.

מי שלא יודע, בחודש האחרון מתלקח פולמוס לוהט סביב תכנית חדשה ללימודי התנ"ך בחמ"ד. הגיעו הדברים לידי כך שרבנים מן הזן החרד"לי הכריזו כי "לנוכח תכנית זו" מוטב לשלוח ילדים לבתי-ספר של ש"ס, או להעבירם למוסד שאיננו נגוע ב"תכנית תועבה" זו. מכאן גלש הויכוח לפולמוס ישן סביב תנ"ך 'בגובה העינים' או 'בגובה חז"ל' וקודי ביניים שונים.

טעות בכתובת -כאן מתבקשת הבהרה רבתי שנתבררה לי בחקרי מעט את הענין; לשוא (בטעות? בזדון?) יצא הקצף על 'ועדת המקצוע להוראת התנ"ך בחמ"ד' שישבה על מדוכת תכנית חדשה של פרקי הלימוד בתנ"ך עקב אי-אהדה עד מאיסת המקצוע בקרב התלמידים. התכנית לוקחת בחשבון את אוכלוסיית הפריפריה, ואת הפעלת התלמידים וחשיבתם העצמית, כדי לחבב עליהם את ספר הספרים. כמדומה שעל התכנית לא היה שום ערעור, גם לא מצד רבני 'הקו' (דהיינו אסכולת ישיבת 'הר המור', למי שלא מכיר את הקודים), ולא מצד רבנים נודעים שמתחו בקורת נוקבת (כפי שיבואר להלן), והם אינם משתייכים כלל לזרם זה (כמו הרב בקשי-דורון, הרב אליהו זיני ועוד).

הקצף יצא רק על אתר משרד החינוך, 'ללמוד וללמד', בו שובצו חמרי העשרה למורים, ללא זיקה ישירה לתכנית הלימודים, וללא מעורבות או אחריות של ועדת המקצוע. המעיינים מצאו, ובצדק, מאמרים פסולים ו'משפטי תועבה', כמו "יונה הנביא מפגין איגוצנטריות הראויה לילד"; "חשדנותו הגסה של מנוח אבי שמשון מודגשת על ידי השימוש המתוחכם של הסופר המקראי במילה הדו-משמעית 'בא' במשמעות 'לבקר' ומלשון 'ביאה' - יחסי מין". חמרי 'העשרה' אחרים מתובלים בנצרות, כמו: "סיפור הבשורה למריה על לידתו הצפויה של ישו מזכיר את סיפור התגלות המלאך לאם שמשון"; מסורת נוצרית שירמיהו נרגם באבנים על ידי העם בדומה לסיפור מותו של ישו. גם ציורי תנ"ך נוצריים (חלקם בעירטול) נועדו 'להעשיר' את עולמו של המורה, וכדי בזיון וקצף. ואכן, המינהל לחינוך הדתי, הנושא באחריות(!), מחק את כל ה'העשרות', והן יועלו לאחר סינון ועדת המקצוע או נציגיה.

תמרות אבק - ומה עשה שטן המחלוקת? ניער את האבק מפולמוס משכבר-הימים, על 'גובה הוראת אישי התנ"ך', והעלה אבק תקשורתי רם ונישא תוך השלכת בוץ אל עבר בית מדרש מסוים (מכללת הרצוג ובנותיה) הנוטל אבהות גם על התואר 'תנ"ך בגובה העינים'. יצויין בהדגשה כי 'מאמרי התועבה' שהציתו את בקורת הרבנים לא כללו שום 'תורות בגובה העינים'. הויכוח הישן - אך האמיתי - נגרף לזירה התקשורתית ע"י רבני הקו הנוקדני, הדווקני, הקנאי, הבלתי-מכיל את האחר, ללא קשר ל'מאמרי ההעשרה' הפסולים לכולי עלמא. מי שהניף את חרב המחלוקת "איש ברעהו" תלה תניא בדלא תניא, ועתיד ליתן את הדין.

אכן, בסוגיית ה'גובה' יש בידי קבלות היכן מקומי ב'סקאלה' (שני ספריי: 'ספר שופטים בגובה חז"ל' ו'אתרי סגולה בגובה חז"ל'). כמה וכמה היגדים פרשניים, דרשניים או ספרותיים מבית מדרש מבוקר זה (הרצוג) אינם 'כוס התה שלי'. אעפי"כ אני מתנגד בתוקף לפסילה אישית של דוברי תנ"ך תורניים שהינם בני-ברית (להבדיל מש'אינם בני-ברית').

ניתוחים מסוכנים- ואפרוש משנתי במשפטים ספורים, בעיקר ביחס ללימוד אישי התנ"ך ולחופש 'ניתוח פסיכולוגי' כלפיהם, או 'ניתוח ספרותי' כלפי 'המחבר המקראי', אשר הפכו לטרנד בקרב הגיגניים עכשוויים. אני פוסל לחלוטין את זכותנו להושיב על ספת הפסיכולוג, או על ספסל הנאשמים, את משה ואהרן ושמואל, גדעון ושמשון ויפתח ועמיתיהם לספר הספרים. הרשות נתונה למתוח בקורת חינוכית אך ורק בהסתמכות על מדרש חז"ל או על היגד של פרשן קדמון הנמנה על גדולינו, כמו הרמב"ן זצ"ל ("חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן". בראשית טז,ו).

שבעתיים מנועים אנו מלחטט בארחם ורבעם של אבירי התורה, בהשוואה לגיבורי הנ"ך. מדרגה תהומית מבדילה בין משה לאליהו, בין קורח לאחאב. מקרא מפורש צווח: "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (במדבר יב,ח), ולדידי הפסוק מורחב לכל הנזכרים בתורת משה'.

ובכלל, אני מאמין כי הצמאון לדבקות בתנ"ך ימצֵא לא בניתוח ספרותי או פסיכולוגי אלא בתורת-עומק, הנטועה על אדני מדרשי חז"ל ועולמות הרמז והסוד.

(נכתב במוצאי ת"ב)

גן ארכאולוגי הר גריזים נפתח לציבור[]

מזה שנים אחדות שוקם האתר והיה מוכן לקליטת מבקרים. אבל רק עכשיו הוא נפתח באופו רישמי. על המימצאים באתר תוכלו לקרוא כאן. בין השאר נציין:

שרידי העיר שעל ההר הכוללים מבנים עירוניים על שטח של 400 דונם הממצאים מעידים על עיר בת כעשרת אלפים תושבים, בחפירות נתגלו כשבעה-עשר אלף מטבעות זהב, כסף וברונזה, אלפי כלי חרס, כלי אבן, כלי נחושת כסף וזהב.
מבנה אבנים מתקופת ההתנחלות -ייתכן ומדובר ב-12 האבנים שהציב יהושע בן נון.
אבן השתייה לדברי השומרונים המכנים אותה "גבעות עולם" המדובר במשטח אבן ענק.
שרידי שני מקדשים במקום הגבוה ביותר בהר - 881 מטר מעל פני הים. הראשון מן המאה ה-5 לפנה"ס והשני, גדול יותר, מראשית המאה ה-2 לפנה"ס, בחפירות נתגלו כארבע מאות אלף עצמות קורבנות שכללו את בעלי החיים שהקריבו, על-פי התורה, כבשים, עזים, מעט פרות ותורים - בני-יונה.
שרידי כנסייה מתומנת שנבנתה על גבי המקדשים העתיקים הכנסייה מזוהה ככנסיית מרים (תיאוטוקוס) מהתקופה הביזאנטית. במקום הגבוה ביותר בהר - 881 מטר מעל פני הים.
בשטח החפירות נחשף למלא גבהו מבנה קבר שי'ח ע'נם. הקבר מיוחס לשייח' ע'נאם, מנכבדי שכם במאה ה-12. מסורות יהודיות ושומרוניות מזהות בקבר זה את קברו של חמור (נשיא שכם).

ליד האתר מצויה שכונת העדה השומרונית ובה מוזיאון המציג את תולדות העדה ואת הפריטים הייחודיים שלה, כמו נוסח ספר התורה שלהם, הסוכה הקיימת בבית ועוד.

הבחלק ההר המשקיף על העיר שכם מצוי "מצפה יוסף" ממנו ניתן לצפות על העיר שכם, קבר יוסף ועל הר עיבל.

ראו כאן 111 תמונות - כולל משכונת השומרונים והמוזיאון

"כף הרגל" - דמות עיר דוד, צורת שש אתרים פולחניים והנחלת המונח:"עלייה לרגל"[]

חוצה_ישראל_-_רינו_צרור_בראיון_עם_פרופ'_אדם_זרטל — חוצה ישראל - רינו צרור בראיון עם פרופ' אדם זרטל

חוצה ישראל - רינו צרור בראיון עם פרופ' אדם זרטל על פעולותיו במשך 31 שנה

בפתיח הגדיר רינה צרור את אדם זרטל בדברים הבאים:"וא חייב לדבר הפוך. הוא פרופסור, חילוני, אריכאולוג, שמו"צניק מעין שמר, והוא חייב לצאת נגד הזרם.

אדם זרטל מוכר לציבור חובבי ארץ ישראל. בשידור הוא תאר את גישתו לחקר הארץ, אך הוסיף חידוש מעניין: גם "עיר דוד" בנויה בהתאם למימצאיו. ישעיהו הנביא כתב:"הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי" (ס"ו,א) והנה עיר דוד בנויה כמו כף רגל. (ראו בתמונה). וכן 6 אתרים נוספים בתחום התנחלות בני-ישראל בימי-יהושע. הוא סבור שזה ביטוי לבעלות כמו שנאמר בספר יהושע:"כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם נְתַתִּיו:" (יהושע א'ג). וכמובן הציווי המפורסם :"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת-חַג הַמַּצּוֹת.., וְחַג הַקָּצִיר... , וְחַג הָאָסִף... שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן ה'(שמות כ"ג)

אדם זרטל, מקיבוץ עין שמר, בצעירותו היה צופה לעבר הרי השומרון, אשר כונו "ההרים הכחולים". לימים, אחרי שנפצע במלחמת ששת הימים היה מכלכלן לארכיאולוג ויצא לחקור ב"רגליו" את השומרון.

הוא שם לב שקודמיו חפרו "תילים". הוא סבר שיש לסקור שטח . בשטח הוא חיפש חרסיות מהתקופה הישראלית. וכך, בעמק הירדן הוא גילה כי בתקופת ההתנחלות של יהושע היו 6-7 אתרים כנעניים לעומת 200 ישראליים. יחס דומה הוא מצא בהר, מכאן מסקנתו הייתה כי בני ישראל נכנסו לארץ ישראל בתור נוודים ממזרח לירדן - בניגוד לרבית המדענים.

וכך ערך את הסקר המפורסם סקר הר-מנשה, בו הוא מצא 90% אתרים שלא היו ידועים.

ממוצגי הסירטון

הרוגי ביתר הובאו לקבר ישראל בט"ו באב[]

Beitar Ilit — ביתר עילית - היום עיר ואם בישראל - מעל 35.000 נפש

Betar fig1 — מבט על תל ביתר - בפיסגת ההר - בשיפוע לצפון הכפר הערבי ומסילת הברזל לירושלים - המקור:אתר אוניברסיטת תל אביב

Betar fig2 — כרמי ביתר על רקע הכפר הערבי - המקור כנ"ל

העיר ביתר הייתה מבצרם האחרון של מורדי בר-כוכבא. אלפים מביניהם מצאו בה את מותם, והרומאים מנעו את הבאתם לקבר ישראל. ט"ו באב הוא היום שבטלה בו גזרה זו, והרוגי ביתר הובאו לקבורה. מה ידוע לנו על העיר ?
ובכן חפירות יסודיות לא נעשו באתר. יש מאמר באנגלית במתאר את האתר (להלן). בכפר הערבי השוכן ליד האתר מצתא כתובת לטינית, המעידה כי הרומאים היו במקום.

אבל יש נקודה שעלולה לעורר אותנו מהאדישות לגבי מהלכי הרשות הפלסטינית. כידוע, הם פנו לאונסקו בבקשה לכלול את ביתר במסגרת אתרי מורשת עולמית. והסיבה: הכרמים של הכפר הפזורים על פני המדרגות ההיסטוריות של הרי יהודה. לדעתם הם אפילו בסכנה מפני "הכובש הציוני". והנה מה נאמר על כך בעיתון הארץ מיום 30 במאי 2012 :"הרשות הפלסטינית תגיש היום לארגון התרבות, המדע והחינוך של האו"ם, אונסק"ו, בקשה להכיר בטראסות העתיקות של הכפר בתיר אתר מורשת עולמי." ומפרטים:

הרשות הפלסטינית (טוענת) כי הטראסות העתיקות, הכוללות מערכת השקיה ייחודית של אלפי שנים, "נמצאות בסכנה בשל גדר ההפרדה הנבנית באזור על ידי ממשלת ישראל".

הרשות טוענת כי הבנייה בהתנחלויות באזור מאיימת על הטראסות ועל הכפרים הסמוכים. "הבנייה של בתים, כבישים ותשתיות בעבור מתנחלים ישראלים בלבד גרמה לכך שהאזור ותושביו נכלאו בתוך מובלעת, והדבר מאיים על שלמות הנוף ועל האיזון האקולוגי והסביבתי", נכתב במסמך

ומה אומרים חז"ל על הכרם בביתר:{[ש}}וברמב"ן במסכת בבא בתרא דף קכ"א ע"ב מבואר מדוע דוקא בברכת המזון: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו הטוב והמטיב. מצינו במדרש איכה כרם גדול היה לאדרינוס המלך מהלך י"ח מיל על י"ח מיל כמן טבריה לצפורי והקיפוה מהרוגי ביתר מלא קומה ופשוט ידים ולא הבאישו ולא הסריחו ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמדה למלכות אחרת ונגזרה עליהם קבורה, אמר ר' חנינא יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו חכמים הטוב והמטיב בברכת המזון, ולמדנו מכאן טעם הדבר למה תקנו אותו בברכת המזון על היין ולא תקנוה בתפלה משום מעשה כרמו של אדרינוס זכר לדבר.

נוכל לציין כי היום הוקמה באזור העיר ביתר, המזכירה לנו את קודמתה:
ורבן שמעון בן גמליאל אמר: "חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהם אין פחות מחמש מאות תינוקות, והיו אומרים: (התינוקות) אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהם ומנקרים את עיניהם, וכיוון שגרמו עוונות (ובנוסח הבבלי: "וכשגבר אויב ולכדום – גיטין נח) היו כורכים (האויבים) כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותן, ומכולם לא נשתייר אלא אני" (ירושלמי שם, שם:סט ע"א).

השרידים שנמצאו במקום מעידים על קיום מערכת ביצורים רומאיית ענפה מסביב לעיר. עוד פרטים באתר החפירות של אוניברסיטת תל אביב

"דרך נשר בשמים"[]

ברכות_-_על_מורשת_חיל_האוויר_וציפורים_אחרות — ברכות - על מורשת חיל האוויר וציפורים אחרות

על מורשת חיל האוויר וציפורים אחרות

חוקר הצפרות, יוסי לשם, ביום עיון באוניברסיטת תל אביב, הציג סרטים על חיי ציפורים ועל תרומת מחקריו לבטיחות הטיסות של חיל האויר.

יוסי לשם כתב: יום העיון באולם בר-שירה, אוניברסיטת תל אביב נחל הצלחה יפה ביותר. הגיעו כ- 550 משתתפים, רובם ככולם, אנשי חיל האוויר לדורותיהם. התגובות היו מצוינות, התכנית הייתה מגוונת ביותר, ושילבה את מורשת חיל האוויר החל מלו לנרט, בן 92 שריגש את כולם בתיאוריו על פעילותו כמח"לניק והתגייסותו לחיל האוויר בראשית דרכו במלחמת השחרור. השילוב עם סיפורי טייסים שנפגעו מציפורים, עם ביולוגיה של הנדידה, וביחד עם ציור וצילום, ריתקו את האורחים, ואנו כנראה נמשיך במסורת גם בשנים הבאות, תוך נסיון למשוך יותר בני נוער מהמכינות הקדם צבאיות ומשפחת חיל האוויר בסדיר ובקבע.

לדבריו, שיתוף הפעולה עם חיל האויר הביא להקטנת תאונות המטוסים - במפגש על "ענני" ציפורים נודדות ואף מנע אבידות בכח אדם.

תודה לז'ק ברוקס על התיעוד בוידיאו, והכנת הסרטים, לאמיר עזר, ד"ר מוטי צ'רטר ואורי פלג על הצילומים, ולצוות הנרחב בראשותה של עדי בשן, אמילי כהן, נעם וייס, איה גולדשטיין, אסנת גרסון, אורנה גמר, שאול אהרון, ענת לוי שעזרו להפיק את יום העיון המרתק.

תודה מיוחדת לקרן הדוכיפת, לתא"ל שיקי שני, וחברת לוקהיד מרטין, לאוניברסיטת תל אביב ולחברה להגנת הטבע שהיו שותפים בארגון ומימון האירוע.

בכנס נכחו בני משפחות של טייסים שנהרגו בתאונות עם ציפורים\

פעולות למניעת כירסום קו-החוף[]

Marina 1 — מצוקי הכורכר והמרינה בהרצליה צילום: רני עמיר צלם של המשרד: כן תאריך צילום: 22/09/00 גודל: 450X600 פיקסלים מקור: תמונה סרוקה הערה: מקור: אגף ים וחופים

PikiWiki Israel 3723 Newe Yam Atlit Bay — חוף הים בעתלית - אחד החופים ה"מכורסמים" - 1982 - משה ענבר פיקיויקי

צבי לביא כתב ב-YNET מיום 31 ביולי 2012 נלחמים נגד השעון: - השרים אישרו להקים חברה ממשלתית שתפעל לחיזוק המצוק החופי מול הים התיכון. בינתיים, קצב התמוטטות המצוק מואץ בשל המרינות ומבנים ימיים נוספים, דבר שמסכן את חיי המתרחצים וגורם לנזקים של מיליארדים

ההסבר הבא יבהיר את חשיבות הנושא - קיימת בלייה של סלעי החוף כתוצאה מפעולת גלי הים. השוואת צילומי אויר שבוצעו מעל חופי הארץ בזמן מלחמת העולם השניה לצלומי אויר עדכניים, אנו רואים שהים כבש כ- 30 מטר במהלך אותה תקופה.

בציור (למעלה) ניתן ראות רכס כורכר כאשר בצד הפונה לכיון הים שי לו מעין שקע. שקע זה נוצר על ידי גלי הים, והוא נקרא צניר. הבעיה היא שאם נראה את צורתו המקורית של הסלע, המסומנת באמצעות הקו המקוקו, נראה שהוא מגיע לעשרות מטרים ואולי אף למאות בודדות. אין שום סיכוי שגלי הים הצליחו לנגוס עשרות או מאות מטרים של הסלע. כיצד התבלה הסלע?

הסיבה לכך היא שינוי בגובה פני הים.
מערבית לעתלית, בתוך הים יש שרידים של ישוב מלפני כ- 8000 שנה. כלומר אנו יודעים בוודאות שלפני 8000 שנה גובה הים היה נמוך יותר, והחוף עבר במרחק משמעותי מערבית לקו החוף של היום. מדוע גובה הים משתנה בצורה כה דראסטית?
שינויים בטמפרטורה הממוצעת בעולם גורמים לתנודות בגובה פני הים. כאשר הטמפרטורה הממוצעת יורדת, בצפון הגשמים בצפון ארופה וצפון אמריקה הופכים לשלג. השלג אינו מפשיר, אלא נערם והופך לקרח. המשמעות היא פחות מים שזורמים חזרה לים, ולכן גובה פני הים יורד. שיא תקופת הקרח האחרונה היה לפני כ- 18000 שנה. השינוי בטמפרטורה הוא עדין יחסית. מספיק שינוי ממוצע של כשני מעלות על מנת להוריד או להעלות את גובה פני הים. היום אנו בתקופה בין קרחונית, ולכן גובה פני הים עולה בהתמדה בכ- 2 מ"מ לשנה. על סמך בגלל תהליך נסיגת קו החוף, החוק במדינת ישראל מאשר לבנות במרחק מינימלי של פי 4 מגובה המצוק. בפועל, החוק לא תמיד מיושם.

המקור: מוטי זיק גאולוגיה וגאומורפלוגיה של א"י

חפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ[]

Tel megido — תל מגידו ממעוף ציפור - המקור:ויקישיתוף

ניר חסון מעיתון הארץ החל ב-4 באוגוסט 2012 בסדרת כתבות על חפירות ארכאולוגיות הנערכות בארץ. הסתבר כי בעיר מגידו נערכות חפירות אינטנסיביות החופרים להסיר שכבה אחר שכבה ולמצוא תשובות - צוות "הארץ" התלווה אל מאות האנשים אשר זונחים בכל קיץ את שגרת יומם ויוצאים אל התלים העתיקים כדי לנבור בהם.

במגידו אורגנו החפירות על-ידי פרופ' ישראל פינקלשטיין, אשר פועל באתר כבר 18 שנה. פינקלשטיין התפרסם בארץ ובעולם כמוביל הקו הביקורתי כלפי הטקסט התנכ"י ככלי פרשני לארכיאולוגיה. הוא רואה במקרא טקסט "שנכתב בידי גאונים", לדבריו, אך שנועד לתמוך בתפיסה פוליטית ופולחנית ולא לתאר מציאות היסטורית.

כך למשל, הוא סבור כי הממלכה הדומיננטית הקדומה הייתה "ממלכת ישראל" ולא "ממלכת יהודה" - כפי שנראה מספר מלכים. אבל הממצא המעניין במגידו הוא גילוי מספר רב של שכבות - 30 במספר . לפי אפיוני כל שכבה ניתן להגדיר את הגיל של חפירות בתלים עתיקים אחרים. וכך:" בעבודת נמלים שנמשכה 16 שנה פרסו פינקלשטיין ואנשיו "פרוסת עוגה" מתוך התל ויצרו מעין סרגל זמן של תל מגידו ושל הארכיאולוגיה המקראית בארץ ישראל כולה. לחומר אורגני, דוגמת הזרעים המפוחמים, יש ערך מיוחד, שכן ניתן לערוך עליהם בדיקת פחמן 14, שמאפשרת לתארך במדויק את השכבה. הקיר בחפירה הזו סיפק לא פחות מ-11 שכבות מתוארכות באמצעות פחמן 14 (לרוב נערכה הבדיקה על חרצני זיתים).

בהתאם לשיטה זו הוא שולל את את האמור בתנ"ך כי מגידו נחרבה בימי דוד המלך שכן:"ומראה כיצד הפחמן 14 שולל את האפשרות של חורבן מהיר וכוחני ומצביע על תהליך מדורג. כיום הוא מאמין שהחורבן הזה קשור לתהליך התפשטות של "הישראלים ההרריים", מהשומרון, מה שיביא לעלייתה של הממלכה הישראלית הצפונית.

המסקנה ש"מגידו ל"מעבדה לכרונולוגיה של ארץ ישראל". "סרגל" ארכיאולוגי כל כך מדויק הוא נדיר מאוד ומשמש מפתח להבנת תהליכים, ולא פחות חשוב, הוא משמש לכיול טכניקות חדשות למדידת זמן. זו הסיבה שפינקלשטיין רואה באותה שכבת פיח את הגילוי החשוב ביותר במגידו.

ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]

ויקי-קדומים לשנת תשע"ב[]

ספר במדבר

ספר ויקרא

ספר שמות

ספר בראשית