סיור בקדומים - יום רביעי 4 באפריל 2012

The natural reserve of rechon נnacala — פינת חמד ברחוב נחלה התגלתה רק לאחר שגבר השימוש בדרך העוקפת לגבעת רש"י, גבעת שלם ולקדומים צפון

נקוה כי אזור זה יישמר בתור פינת חמד

מרור הגינות[]

מְרוֹר הַגִּנּוֹת הוא אחד מצמחי מעזבות הנפוצים בעולם. המרור הוא צמח עשבוני חד-שנתי בעל גבעול זקוף ועלים מוארכים בעלי שפה מפורצת. תפרחותיו מסודרות במין סוכך ופרחיו צהובים לשוניים בלבד. עם שבירת הצמח ניתן להבחין בשרף חלבי (latex) לבן. טעמו של המרור מר כפי שמרמז שמו.

מרור אכיל בתור ירק עלים וטעמו כטעם החסה. פרופ' זהר עמר מצטט את רש"י שתרגם עולשין בתור "קרישפילא" והכוונה ,כנראה, למרור הגינות.

מייק לבנה כתב ב פרח השדה :"מרורים נזכרים במקרא (שמות, י"ב, ח', במדבר, ט', י"א) בהקשר ליציאת מצרים ולקורבן הפסח: "צלי-אש ומצות, על מרורים יאכלוהו". נראה שאין הכוונה שם למין בוטני מסויים, ואכן כך פירשו אותו חז"ל: "ירק מר שיש לו שרף ופניו מכסיפין" (פסחים, ל"ט, ע"א).

במשנה נמנים 5 מינים שונים של צמחים שהאוכל מהם יוצא ידי חובת מרור: חזרת, עולשין, תמכא, חרחבינה ומרור (פסחים פב מו). לימים הוסיפו עוד מינים, והעדיפו לצורך זה דווקא את החסה.

זָכַרְנו...אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם...וְאֶת-הַשּׁוּמִים[]

Allium neapolitanum — פריחת השום - קדומים - אדר תשע"ב זוהה בעזרת פורום צמחי בר בתפוז

שׁוּם מְשֻׁלָּשׁ הוא השום הנפוץ, אשר גדל באופן טבעי, בארץ ישראל. הוא בן שיח ממשפחת השושניים. השום הוא צמח רב-שנתי הגדל מבצל , הוא בעל תפרחת הנבדלת מהחלק הירוק של הצמח.

התפרחת מכילה פרחים ונודף מהם "ריח שום" חריף. הצמח גדל במיוחד בחבל הים-תיכון ההררי, בעיקר במקומות מסולעים ובשולי החורש הפתוח.

השום מוזכר כאחד מהמאכלים שבני ישראל מזכירים שקבלו אותו חִנָּם - רש"י מבאר: "ללא מצוות". וכך נכתב במקרא: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א ה) בתלמוד מיחסים לתקנות עזרא הסופר את סגולות השום: " ושיהו אוכלין שום בערב שבת - משום עונה (שמצות עונה בלילי שבת, כדרב יהודה, והשום מרבה את הזרע, כדלקמן), דכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהלים א' ג) אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, ואמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן, ואיתימא רב כהנא ואיתימא רבי יוחנן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת.

תנו רבנן: 'חמשה דברים נאמרו בשום: משביע, ומשחין (מחמם את הגוף), ומצהיל פנים, ומרבה הזרע, והורג כנים שבבני מעיים; ויש אומרים מכניס אהבה (מתוך שמשמח את הלב) ומוציא את הקנאה';(בבא קמא פ"ב ב').

עוד על השומים - ראו כאן

ציפור גן-עדן[]

Strelitzia reginae diamant — שני "ציפורי גן עדן" - קדומים - ניסן תשע"ב - גינה פרטית

ציפור גן עדן הוא שמו של פרח מתורבת הנפוץ בגינות נוי. הוא גדל בטבע בדרום אפריקה. הפרחים שלו נחשבים להדורים במיוחד ומציגים אותם בהזדמנויות מיוחדות.

הפרח גדל על שיח. מבנה הפרח נותן לו את שמו, עקב מראו כציפור. הגבעול עבה וארוך, מגיע עד לגובה של מטר. בראש הגבעול עלה הגביע רחב המחזיק את הפרח. העלה נראה כמו "בטן" של ציפור. מהגבעול יוצאים עלים, הדומים לעלי שיח הבננה. פרחים כמקובל ב"חד־פסיגיים באים לרוב בכפולות של שלושה עלי כותרת ושלושה אבקנים וכדומה. במקרה של ציפור גן עדן: שלושה עלי גביע הם בצבע כתום ושלושה עלי כותרת בצבע כחול נוטה לארגמן - שילוב המעניק לו את הקסם המיוחד. שני עלי כותרת כחולים מחוברים ויוצרים צורה של מניפה.

השורש זקוק לאדמה בעלת ניקוז טוב ורוויה מים.

הצמח זקוק לאור שמש מלא על מנת שייצאו ממנו פרחים מלאים . הצמח גדל בהצלחה בכל רחבי הארץ, חוץ ממקומות בהם יש קרה, כמו בעמקים הפנימיים.

עוד פרטים על הצמח ותמונות נוספות ראו כאן

נץ החלב[]

Ornithogalum montanum Cirillo — נץ חלב - כנראה **מפוסק ושעיר** - קדומים - אדר תשע"ב

נץ חלב הוא גאופיט בעל פרחים עם בצל שטחי בקרקע. הבצל מכיל רעל המתפוגג בצלייה.

הסוג נץ חלב כולל 275 מינים של גאופיטים הגדלים בכל היבשות. מוצא נץ החלב כנראה בדרום אפריקה ובאזור ים התטיס.

בישראל גדלים בר מספר מינים של נץ החלב חלקם צעירים. מספר מינים מקובלים בגננות.

איזכור במקורות- נץ החלב וחלבצין נזכרים במשנה (שביעית, עוקצין) אך לא ברור לאיזה צמח הכוונה. השם העברי נץ חלב נקבע רשמית לסוג Ornitogalum מפני שמשמעו של השם המדעי הוא חלב ציפורים המתאים למשמעות של המילים נץ וחלב. יש חושבים שהצמח נזכר בתנ"ך בשם חריונים בספר מלכים ב, פרק ו פסוק 25.

נץ החלב דומה לשום המתואר לעיל. ההבדל הוא כי לו פרחים בודדים ולשום מקבץ.

תלתן הארגמן[]

Trifolium purpureum — תלתן ארגמן - קדומים - אדר תשע"ב

תִּלְתַּן הָאַרְגָּמָן - הוא אחד ממיני תלתן הבר הגדלים בישראל. גדל בחברות שיחים (בתה וגריגה). בעת הפריחה הוא בולט בצבעו הייחודי והעז - הארגמן - ולאחריה הוא נעשה לבן חיוור. הפרי הוא תרמיל קרומי קטן.

הצמח הוא חד-שנתי, הגבעולים בעלי שערות הדוקות. גדל בשדות בר ובשדות תרבות וכן במעזבות, ברוב חלקי ארץ ישראל. פורח בחודשים פברואר עד מאי.

תלתן הארגמן מכיל גליקוזידים, פנולים, קומורינים, פלבנואידים, סיליציליתים וחומצות מינרליות.

אתר טבע התמר מיחס לו שימושים רפואיים רבים. בין השאר: המטהר את הדם, מחזק את מערכת החיסון, נגד מחלות עור, פסוריאזיס, אגזמה, צמח מרגיע, מוריד מתחים,עצבנות, צמח יעיל לסרטן השד, השחלות ובלוטות הלימפה

הבהרה: המידע בוויקי פרטי זה אינו מהווה ייעוץ רפואי.

תלתן זוחל[]

תלתן זוחל הוא תלתן שרוע רב-שנתי, מכה שורשים ממפרקיו ומתפשט. שכיח במדשאות ועוד. אחד המעטים בסוגו שהוא רב-שנתי. פורח זמן רב, ממרס עד ספטמבר. בדרך-כלל עלי העטיף לבנים, לעיתים עם נטיה קלה לורוד. ריחני. מראה שכיח הוא קרקפת-פריחה שפרחים העליונים זקופים ולבנים, והתחתונים חומים ונטויים מטה. מואבק על-ידי חרקים, צמח דבש מעולה, מפיק צוף לדבורים. (מייק לבנה אתר צמח השדה

גדל באזור ההר,אזורי הגבעות עד 500 מ' מעל לפני הים שתילי ההר

ערך מורחב על השימושים בצמח בויקיפדיה האנגלית

פרג אגסי[]

Papaver — פרג - כנראה אגסי - קדומים ניסן תשע"ב - זוהה על-ידי פורום פרחי בר בתפוז

פרג הוא סוג צמח ממשפחת הפרגיים. הסוג מונה כ-120 מינים, רובם חד-שנתיים עם מיעוט של דו שנתיים ורב-שנתיים. הפרגים מעדיפים אקלים ממוזג וחמים. בעברית ניתן לבטא את השם "פֶּרֶג" או "פָּרָג".

הפרגים בעלי גבעול דק וגמיש, המכיל שרף דביק ולרוב זיפי במקצת. גובה הצמח יכול להגיע עד כמטר (פרג סיני), אך רוב המינים הנפוצים נמוכים מגובה זה. ה[עלים לרוב גזורים, רחבים ומקומטים, גונם ירוק אפרפר.

צבע הפרחים מגיע בגווני אדום, כתום, סגול, ורוד או לבן, תלוי במין. כאשר הפרח מבשיל והניצן סגור, הפרג מרכין את גבעולו ומזקיפו שוב רק לקראת בקיעת עלי הכותרת. למרבית מיני הפרג 4 עלי כותרת בעלי גודל דומה, הסדורים בשני זוגות ניצבים.

פרי הפרג הוא הלקט יבש, עגול בעל כתר, שהוא שארית לצלקת. ההלקט מכיל כמות גדולה של זרעים יבשים. בעודו בוסר, הוא מכיל שרף, שמצוי בשאר שלבי הגדילה בגבעולו של הפרג. הזרעים יכולים להיות רדומים במשך שנים, ולפרוח בבת אחת כאשר הקרקע סביבם מופרעת.

מהפרג התרבותי מפיקים את הסמים אופיום, מורפין והרואין, ותרופות נגזרות. הזרעים שלו משמשים כתבלין, בין השאר לאפיית עוגות פרג ומילוי לאוזני המן.

עוד על הפרג ראו כאן

ערער סיני[]

ערער סיני (Juniperus chinensis) הוא שיח משתרע תרבותי, ממשפחת הברושיים, ירוק בכל ימות השנה, מרכיב בגינות נוי.

העלה טיפוסי למשפחת הברושיים: מחטני, קטן וקשקשי ומעלה ריח.

תפוצתו הטבעית המקורית היא בצפון-מזרח אסיה בסין, מונגוליה, יפן, קוריאה וגם בדרום-מזרח רוסיה, אך פותחו מעל מאה זני תרבות הצומחים בפארקים ובגנים ברחבי העולם בנוסף לזנים של הצמח בתפוצתו הטבעית. מטרת פיתוחם היא כדי לקבל תכונות שונות כמו צבע עלווה מסוים.(מהויקיפדיה העברית)

פעמונית מקפחת[]

(את הפרח הזה מצאתי במקום צדדי לחלוטין - מי יודע איך הגיע לאזור האשקוביות)

Campanula rapunculus — פעמונית קיפחת - קדומים - ניסן תשע"ב - זוהה בעזרת פורום צמחי בר של תפוז

פַּעֲמוֹנִית קִפַּחַת היא עשבוני רב-שנתי זקוף, גבוה, בלתי מסתעף . הגבעול מגיע לגובה של 70 ס"מ ויותר, נושא פרחים כמעט לכל אורכו. גדל בבתי גידול טבעיים: ים-תיכוני, בתות הספר, והר החרמון

פעמונית קיפחת פורחת מאוחר באביב, מאפריל עד יוני. צבע הכותרת סגול חיוור. האבקנים והצלקות לבנים.

פעמונית קיפחת גדלה בבתה, בחורש ובמדרונות סלעיים. זה צמח שכיח ובולט לעין. הוא נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית רחבה, סביב הים התיכון והרחק צפונה ומזרחה.

פעמונית מיוצגת בכל העולם, כולל ביבשות צפוניות וקרות, אך רוב מיניה מצויים בחצי כדור הארץ הצפוני, במיוחד באזור הים התיכון.(מהויקיפדיה הכללית)

פרזיה[]

פרזיה (שם מדעי: Freesia) הוא שיח רב-שנתי ממשפחת האירוסיים. לפרח צבעים רבים הוא בעל ריח בושם חזק. מוצאו מאפריקה ובעיקר בדרום אפריקה.

גובהו כ-30 סנטימטר. לכל פקעת שני גבעולים וקצה עליון דמוי שיבולת ממנו יוצאת הפריחה. בכל פקעת 10 עד 15 פרחים במגוון צבעים כמו צהוב, כתום, אדום, סגול, ורוד ולבן. הפריחה בסוף החורף ובאביב ממרץ עד מאי והיא נמשכת כ4-5 שבועות. בסוף האביב העלים מתיבשים. חלק מהפקעות שורדות את הקיץ ומצמיחות עלים ופרחים בעונה הבאה.