עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל קוראים נכבדים ! כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי. |
לשנה טובה תכתבו ותחתמו
לראש השנה 2.2 מיליון צפיות
קול השופר המתוק - נכון לעכשיו[]
מאת הרב דב ביגון
ראש השנה הוא "יום הזיכרון". ביום המיוחד הזה אנו זוכרים ונזכרים. זוכרים למטה ונזכרים למעלה. אנו זוכרים שד' מלך ומלכותו בכל משלה. אנו זוכרים ביום הזה את ריבונו של עולם קורא הדורות מראש שבחר בנו, והוציא אותנו ממצרים, ונתן לנו את תורתו והוא מסדר את מציאותנו בדור הזה, בארץ הזאת, ובירושלים.
"אנו זוכרים שעיקר מהות עצמות רוחנו המיוחדת של ישראל היא בזכירה המתמדת של תוכן החיים ויסודם הפנימי האחד הנצחי והקיים החובק כל זרועות עולם וממלאם" (הרצי"ה קוק, לנתיבות ישראל). לא רק אנו זוכרים, גם למעלה זוכרים, ריבונו של עולם זוכר אותנו ככתוב: "ונזכרתם לפני ד' אלקיכם ונושעתם מאויביכם..." "כי לא ייטוש ד' עמו ונחלתו לא יעזוב".
נכון לעכשיו, כאשר אנו שומעים את קולות השופר המופלאים עלינו לזכור את המחשבה והמגמה הגנוזה בתוך קולות השופר: התקיעה, התרועה והתקיעה המרמזים לנו על ההנהגה שקב"ה נוהג עמנו. כידוע התקיעה היא קול פשוט המרמז שהרצון הטוב של הקב"ה הוא פשוט ונמצא בכל, ככתוב: טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו. התרועה - קולות שבורים, לא פשוטים, של בכי, אנחה ויללה, המרמזים על העולם הזה שהוא עולם מורכב, ויש בו קשיים וסיבוכים ועלינו מוטל לתקן אותו באמת ובאמונה ובסבלנות מרובה, כפי שנאמר: לתקן עולם במלכות שדי. ואחרי התרועה באה התקיעה, שוב, קול פשוט שמתוך שנתקן את עצמנו ואת עולמנו נזכה לראות בטוב ד'. ובסוף כל התקיעות - התקיעה הגדולה המרמזת על גאולת ישראל וגאולת העולם כפי שנאמר: ביום ההוא יתקע בשופר גדול ויתגלה לעין כל כי ד' אלקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.
בברכת שנה טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה מהמצפה לישועה
היום הרת עולם - על ראש השנה והורות כואבת[]
בעקבות שיעורה של שרה פרידלנד בן ארזה בקדומים באזכרה לרחל (שלום) איצקוביץ ז"ל
על הקשר ביון הרת עולם והורות כואבת כתב ירמיהו הנביא:"אָרוּר הַיּוֹם, אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ: יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי, אַל-יְהִי בָרוּךְ. טו אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת-אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד-לְךָ, בֵּן זָכָר--שַׂמֵּחַ, שִׂמְּחָהוּ. טז וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, כֶּעָרִים אֲשֶׁר-הָפַךְ יְהוָה וְלֹא נִחָם; וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר, וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם. יז אֲשֶׁר לֹא-מוֹתְתַנִי, מֵרָחֶם; וַתְּהִי-לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. יח לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי, לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן; וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת, יָמָי.(פרק כ')
קשר הדוק יותר היא מצאה בין הפרשיות וההפטרות הנקראות בראש השנה.
כותרת 0 | יום ראשון | יום שני |
---|---|---|
הפרשה | בראשית כ"א | בראשית כ"ב |
ההפטרה | שמואל א | ירמיהו כ"א |
המקור: כתב יד לנינגרד
בכל אחד בא לידי ביטוי הצער עם האם :
- הגר :" וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ"
- אברהם:" וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי." לכאן אפשר להוסיף על מות שרה (ראו להלן)
- חנה:"וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה."
- רחל:"כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם.
מפרקי ברדי אליעזר:
וכששב אברהם מהר המוריה חרה אפו של סמאל שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם אבינו. מה עשה הלך ואמ' לשרה הלא שמעת מה נעשה אח"ר בעולם .אמרה לו לאו. אמ' לה לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו והקריבו על גבי המזבח לעולה התחילה שרה לבכות ומיללת שלשה יבבות כנגד שלשה תקיעות שלשה יבבות יללות כנגד שלשה יבבות ופרחה נשמתה ומתה
"האוחז ביד מדת משפט"[]
בחזרת הש"ץ לתפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים מופיע הפיוט "האוחז ביד מדת משפט" (כמנהג האשכנזים). פיוט זה בנוי לפי סדר האל"ף בי"ת. במשפט "הטוב, ומטיב לרעים ולטובים" יש לשים לב שהמשפט אינו מחולק בצורה סימטרית, אלא יש הפסק לאחר המילה "הטוב", ואילו שלוש המילים "ומטיב לרעים ולטובים" מחוברות. יש במשפט זה שתי חטיבות שבכל אחת מהן נאמר שבח על ה': בחטיבה הראשונה נאמר שהוא "טוב", ובחטיבה השנייה נאמר שהוא "מטיב לרעים ולטובים". באופן דומה יש לחלק גם את המשפטים הבאים: "הסובל, ומעלים עין מסוררים", "העליון, ועינו על יראיו", "הרחום, ומקדים רחמים לרוגז", "השוה, ומשוה קטון וגדול", "התם, ומתמם עם תמימים". גם במשפט "ההגוי, באהיה אשר אהיה" יש לשים לב שלא לומר "ההגוי באהיה, אשר אהיה", כי המילים "אהיה אשר אהיה" הן חטיבה אחת ואין לעשות הפרדה באמצע. אם המנגינה מחייבת חלוקה לשני חלקים, יש לעשות את ההפסקה לאחר המילה "ההגוי".
לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה, צבי שביט 050-5918412 zvi@shoresh.org.il http://diyukim.blogspot.com http://sites.google.com/site/praktish/articles/linguistics/shavit
בינה הגיגנו[]
בסליחות הנאמרות ע"י בני אשכנז ישנו קטע "שמע קולנו". אחד המשפטים בקטע תפילה זה הוא "אמרינו האזינה ה', בינה הגיגנו". משפט זה מבוסס על פסוק בתהילים (ה', ב'), אלא שהפסוק בתהילים כתוב בלשון יחיד (אמרי, הגיגי), ואילו בסליחות אנו אומרים אותו בלשון רבים (אמרינו, הגיגנו). רבים מטעימים את המילה "בינה" במלרע, וזו טעות. בד"כ המילה "בינה" היא שם עצם (חכמה, בינה ודעת), ואז היא אכן מוטעמת במלרע. אולם בפסוק זה המילה "בינה" היא בקשה, מלשון להבין, כלומר אנחנו מבקשים מה' שיאזין למה שאנו אומרים (אמרינו) וגם יבין את מחשבותינו. במקרה כזה המילה "בינה" מוטעמת במלעיל. ואכן הטעם שבפסוק בתהילים מופיע תחת האות בי"ת. גם רש"י כותב על פסוק זה: "כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנו"ן, חוץ מזה... שאינו שם דבר, אלא לשון הבן... לפיכך הטעם תחת הבי"ת". מילה דומה יש גם בפסוק בפרשת האזינו "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור" (דברים כ"ו, ז'), ואכן גם שם הטעם מופיע תחת האות בי"ת. יהי רצון שה' יקשיב ויאזין ויבין את תפילותינו, אולם אנו מצדנו חייבים להשתדל מאוד להקפיד ולדייק בתפילותינו.
לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,
צבי שביט
050-5918412
zvi@shoresh.org.il
http://diyukim.blogspot.com
http://sites.google.com/site/praktish/articles/linguistics/shavit
סימני ראש השנה[]
התקבל בשנה טובה - סיכום ממצה
פירוט מלא בשלוש דפים נוספים - עמוד אחד מתוך ארבע אפשר לקבל את כולם על-ידי השבה למייל זה תוך פירוט הבקשה
פולמוס ברית המילה בגרמניה[]
הרב הראשי, הרב יונה מצגר, פירסם מנשר המצביע על עמדתו בנושא. אביא לקט קצר ממנו:
- בניגוד למה שהשתמע, הרב התערב בעניין ונסע לגרמניה, לפי בקשת הקהילה היהודית.
- נראה כי דעת הקהל היא בעד איסור ברית המילה.
- לעומת זאת הצמרת מנסה למצוא פתרון
וההצעה של הרב הייתה:
פורסם ביום י"ט אלול תשע"ב
דורון חלוץ כתב בעיתון הארץ מיום 14 בספטמבר 2012 המילה האחרונה: הגרמנים לא מניחים לעורלה - סאגת ברית המילה, שלא יורדת מהכותרות בגרמניה מאז פסיקת בית המשפט שעירערה על חוקיותה, הציפה מחדש לפני השטח את שאלת היחסים הטעונים של גרמניה עם יהודיה. אבל העיסוק האובססיבי בעורלות מקפל בתוכו גם סוגיות חברתיות, משפטיות ופילוסופיות, של מדינה שמנסה להגדיר מחדש את זהותה. בין השאר הוא סיכם:
"הבעיה העיקרית היא שהאוכלוסייה החילונית בגרמניה אינה סובלנית כלפי דתות אחרות”, קובל אנגלמאייר. “ההשכלה גרמה לחוסר סובלנות כלפי כל מה שלא נובע מהראש ומההיגיון, אלא מערך עליון. אני לא מצפה מאף אחד שימול את בנו, אבל שיתנו לנו להמשיך למול”.
ד”ר רעות פז, פוסט־דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת הומבולדט, מבקשת להצביע על כך שמסגור הדיון במונחים של מערכת משפט מודרנית מול מסורות קדומות יהודית ומוסלמית, מתעלם מהתפקיד המרכזי שהנצרות משחקת בדיון - בין היתר באמצעות עיצוב נורמת שלמות הגוף שאולי השפיעה גם על פסיקת בית המשפט בקלן.
“הנצרות והיהדות מסתכלות בצורה שונה על מושג שלמות הגוף”, היא מסבירה איך ייתכן שקונספט הפגיעה בשלמות הזאת הוא מלכתחילה מוטה דת. “לפי היהדות, תפקיד האדם להשלים את מעשה הבורא (באמצעות הסרת העורלה), אבל האחרוּת הזאת עשויה לאיים על הגבר הנוצרי, שרואה גבר נימול ואולי מפתח חרדת סירוס, חושש שגם לו יחתכו.
“זה לא שגרמניה אינה מדינה דתית, אלא שהדת עברה בה תהליך מודרניזציה”, היא מוסיפה, “וגם השופטים הם בני אדם בעלי הקשר חברתי ותרבותי מסוים. אם בית המשפט היה אוסר לגמרי על חינוך דתי - אז מבחינה משפטית־לוגית זה מובן. אבל כאן מדובר בכך שחינוך דתי־תרבותי־נוצרי הוא בסדר, אבל יהודי־מוסלמי - לא. אז שישימו את הקלפים על השולחן, ויגידו שהם לא אוהבים את מה שיהודים והמוסלמים עושים, ולא שהם מגינים פה על זכויות אדם. אף אחד גם לא שואל אותך כשאתה בן חודש אם אתה רוצה להיטבל או לא, וגם לחינוך נוצרי - לראות את האדם המת הזה מתנדנד לו על הצלב - יש השפעה על הנפש. האם באמת למול זה יותר בעייתי מלהטביל? המדינה אומרת פה לאזרח ‘אתה אידיוט, ואנחנו נגיד לך מה לעשות’. אני לא מוכנה לקבל את זה”.
זנים חדשים של פירות[]
(התקבל מדר' יצחק קליין ממכון וולקני)
תערוכת הפירות בשיתוף מכון וולקני ושרות ההדרכה של משרד החקלאות התקיים היום. אני מצרף חמש תמונות של פירות בהם יש פיתוח ישראלי של זנים הנמצאים בתפוצה מקומית ועולמית. לדוגמא:
- זיתים - הזן ברנע לשמן, פיתוח של פרופסור שמעון לביא ממכון וולקני. תפוצה עולמית
- שקדים - הזן כוכבא, על שם ד"ר כוכבא ז"ל, פיתוח של פרופסור שפיגל ממכון וולקני. תפוצה מקומית.
- גפן (בעיקר מאכל וזן יין אחד) - מספר זנים מפיתוח מכון וולקני, חלקם נמכרו בעולם. פיתוח של הזן ארגמן ליין על ידי פרופסור שפיגל (צבע עז, תורם בערבוב עם זנים אחרים). מספר זני מאכל שפותחו על יד ד"ר אביחי פרל.
- הדרים - פיתוחי זנים על ידי פרופסור שפיגל, ד"ר עליזה ורדי וניר כרמי. זנים שפותחו כוללים בין היתר קליפים חסרי חרצנים (אור)
ארס הדבורה בתור תרופה ![]
בצעירותי למדתי בבית הספר החקלאי גידול דבורים. המדריך סיפר לנו כי יש אנשים, הנוהגים ללכת לפני הכוורות, להפריע למהלך התעופה של הדבורים ו"זוכים" לקבל עקיצות. הסתבר, כי למחלות מסוימות, ארס הדבורה הוא תרופה.
למותר לציין כי במקרים מסוימים, עקיצת דבורה עלולה לגרום לכאבים, חולי ואף למוות.
אלון גמליאל, מייסד ומנהל המרכז הישראלי לאפיתרפיה (טיפול במוצרי כוורת), כתב על מדובשה ומעוקצה - למרות סגולותיו המרפאות של ארס הדבורים, מסרב הממסד הרפואי להכיר בו כתרופה. בין השאר נאמר בכתבה:
- דיקור בארס דבורים התחיל כבר בתקופות קדומות: היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית (377-460 לפנה"ס), השתמש בארס דבורים לריפוי מחלות שגרוניות וכינה אותו "תרופה מוזרה מאוד". הארס מתואר בכתבים הודיים וסיניים עתיקים (500 לפנה"ס) ובקוראן נכתב כי הדבורה "מחזיקה בכרסה נוזל שהוא תרופה לאדם".
- דיקור בארס דבורים התחיל כבר בתקופות קדומות: היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית (377-460 לפנה"ס), השתמש בארס דבורים לריפוי מחלות שגרוניות וכינה אותו "תרופה מוזרה מאוד". הארס מתואר בכתבים הודיים וסיניים עתיקים (500 לפנה"ס) ובקוראן נכתב כי הדבורה "מחזיקה בכרסה נוזל שהוא תרופה לאדם".
- בארס הדבורים ניתן למצוא כ-40 חומרים ביוכימיים פרט למים שהם 88 אחוז. ארס הדבורה מכיל פפטידים, חומצות אמינו, אנזימים, פוספוליפידים, סוכרים, תרכובות נדיפות ועוד. הבולטים, הנחקרים והפעילים ביותר מבחינה ביולוגית בין מרכיבי ארס הדבורה הם הפפטידים, מולקולות חלבוניות של חומצות אמינו המצויות בארס: מליטין (Melittin), אפמין (Apamin), אדולפין (Adolapin) ופפטיד 401 (המכונה גם פפטיד MCDP).
הקיבוץ הדתי התרחב לדרום הרי חברון[]
המקור: אתר הקיבוץ הדתי
על האדם - לראש השנה[]
יש להשתמש בסרגל הגלילה אתר "The Scale of the Universe" מציג סדרי גודל שונים ביקום ביחס מדויק זה לזה, שמבהיר אחת ולתמיד עד כמה אנחנו גדולים או קטנים, תלוי מאיפה מסתכלים. המסך הראשון יראה לכם אדם ממוצע ולידו פריטים שונים בגודל יחסי אליו. ככל שתגללו פנימה - תגיעו לחלקיקים קטנים יותר ויותר, כמו גרעינים שחורים מול גרגר מלח, או פיקסל במחשב לעומת עובי דף נייר, שנחשב עצום לעומת טיפת ערפל. כשתעברו לזום-אאוט (בגלילה אחורנית) תיחשפו לפריטים הענקיים ביותר ביקום, מעץ סקויה, דרך המפעל של בואינג ועד גלקסיות מקבילות (בסמול טוק הבא נסו להשחיל כי האייפל גבוה יותר מהפירמידות, וספרו לנו לאן השיחה זרמה). בלחיצה על כל אובייקט יעלו קוביות מידע משעשעות, שתורגמו ל-18 שפות כולל עברית, ויכולות להעביר בוקר יותר מסרטוני חתולים מתעטשים. בקיצור, התחילו את סוף השבוע בפרופורציות הכי נכונות, ותראו שהגודל כן קובע. או בעצם לא. ניחא. שמישהו כבר יפעיל את המאוורר. אתר The Scale of the Universe (יש להמתין דקה-שתיים עד שכל המידע עולה, זה שווה את זה).
ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]
ויקי-קדומים לשנת תשע"ב[]
- צ"ג':ראש השנה ופרשת וילך - תשע"ב
- צ"ב':פרשת ניצבים - תשע"ב
- צ"א':פרשת כי תבוא - תשע"ב
- צ':פרשת כי תצא - תשע"ב
- פ"ט:פרשת שופטים - תשע"ב
- פ"ח:פרשת ראה - תשע"ב
- פ"ז:פרשת עקב - תשע"ב
- פ"ו:פרשת ואתחנן ושבת נחמו
- פ"ה:פרשת דברים ושבת חזון
ספר במדבר
ספר ויקרא
- ע"ח:פרשת בחוקותי
- ע"ז:פרשת בהר
- ע"ו:פרשת אמור
- ע"ה:פרשת אחרי-מות קדושים
- ע"ד:פרשת תזריע-מצורע - מברכים חודש אייר
- ע"ג:שביעי לחג הפסח
- ע"ב:חג הפסח
- ע"א:פרשת צו
- ע':פרשת ויקרא
ספר שמות
- ס"ט:פרשת ויקהל-פקודי ופרשת פרה
- ס"ח:פרשת כי תשא
- ס"ז:פרשת תְּצַוֶּה
- ס"ו:פרשת תרומה
- ס"ה:פרשת משפטים
- ס"ד:פרשת יתרו
- ס"ג:פרשת בשלח
- ס"ב:פרשת בא
- ס"א:פרשת וארא
- ס':פרשת שמות
ספר בראשית