ויקי-קדומים לשבוע פרשת נח - תשע"ג

עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

קוראים נכבדים !
נשמח להערות על העלון, נודה לכם אם תכתבו אותן בסוף העלון בפרק המכונה: הערה, לאחר הכתיבה הקישו "פרסם תגובה"
כמובן, אגיב על כך אם יהיה לי מה לומר.
בכל מקרה, טוב שהקוראים יידעו שבערך יש פרטים הטעונים השלמה והבהרה.

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה על כך מטה והתוכן יימחק מייד

הרב יעקב אריאל בעלון לשבת "מעייני הישועה" תשס"ט - שאל:
} לשם מה סיפרה התורה את כל פרטי הפרטים של המבול, משך ירידתו, שקיעת המים, מעשה התיבה וכל אשר בה? הרי מבול שני לא יהיה עוד, כפי שמעידה התורה עצמה )בראשית פרק ט יב(: "ויַֹּאמֶר אֱ-ֹלקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כּלָ נֶפֶשׁ חַיּהָ אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: וזְָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כּלָ נֶפֶשׁ חַיּהָ בְּכָל בָּשָׂר ולְֹא יהְִיהֶ עוֹד הַמַּיםִ לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כּלָ בָּשָׂר".

תשובה: מבול שמימי אכן לא יהיה עוד, אולם האדם בבחירתו החופשית עלול להביא לעולם מבול לא פחות גרוע. לא רק מבול של אטום ומימן, לא רק פגיעה באוזון, שריפת אנרגיה בלתי מבוקרת והעלאת החום באטמוספירה, לא רק כילוי אוצרות טבע ומילוי היקום בפסולת רעילה, לא רק זיהום אוויר, מי תהום, נחלים ונהרות, אלא מבול חמור הרבה יותר מכל אלו - מבול של זיהום האווירה התרבותית, הערכית והמוסרית, מבול של מתירנות וערעור כל ערך. המבול - כשמו כן הוא: מבלבל, מוביל, מבלה. שיטפון של סחף עכור. "ויכוסו ראשי ההרים". גם ראשיהם, מוחותיהם ולבותיהם של אנשים רמי מעלה עלולים להישטף בזרם העכור.

ההצלה מהמבול היא תיבת נח.כל אחד מבני נח חייב ללכת בדרכי אביו הראשון ולבנות לעצמו תיבה. תיבה מוגנת מבית ומחוץ, כדי שמה שיחדור פנימה יעבור סינון קפדני. תיבה שתוכל לצוף מעל לגלים העכורים והזדוניים. תיבה שבה יש סולם ערכים ברור: תחתיים במקומם, שניים במקומם, ושלישיים במקומם הראוי - כל אחד במקומו, זה תחתון וזה עליון. ונוסף לכל עליו לבקש מד' שיסגור בעדו, שיציל אותו מהמבול.

"צוהר תעשה לתיבה". נחלקו הדעות אם צוהר הוא אור פנימי או חלון. הסוברים שהוא אור פנימי אוטמים את החלון ואינם מאפשרים לשום השפעה חיצונית לחדור לתוך התיבה. אולם יש סוברים שצוהר הוא חלון, כלומר שלא כל האוויר בחוץ מזוהם, אלא יש בו גם רוחות טובות ונקיות. אך גם האומרים חלון - כוונתם לחלון שניתן לאטום אותו בשעת הצורך ויש בו מסנן הבורר את האוויר הנכנס. לא כל זיהום ייכנס הביתה אלא רק האוויר הצח הטהור והבריא. פתיחות אינה פריצות. בית פתוח הוא ראשית כל בית. הוא לא מקום פרוץ לכל הרוחות. יש לו קירות דלתות וחלונות שניתן לסוגרם לפי הצורך. בחסידות נוהגים לומר על הפסוק "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" שתיבה היא גם במשמעות של מילה - המילה הכתובה, תיבות התפילה והתורה. היכנס בן אדם לתוך המילים שאתה לומד, שאתה מברך ומתפלל, הזדהה איתן הזדהות מלאה. הן תשמשנה לך תיבה בה תוגן מפני המבול. "צוהר תעשה לתיבה" - כל מילה צריכה להאיר. והאר עינינו בתורתך

הלכות אמירת 'משיב הרוח'[]

דין זה, שאם טעה ולא הזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' אינו חוזר [לאחר שהתחיל ברכת 'הא-ל הקדוש'] הוא כיון שאין זו בקשה, אלא שבח, וכיון שהזכיר שבח אחר - 'מוריד הטל', די בכך. (שו"ע או"ח קיד).
ולכן, אותם שאינם מזכירים בקיץ 'מוריד הטל', ובחורף שכח לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', נמצא שלא הזכיר שבח כלל, ולכן אם נזכר לאחר שהתחיל 'הא-ל הקדוש', חוזר לתחילת התפילה.
אף שמסוכות ואילך הוא זמן הגשמים, ולכן משבחים את ה' ומזכירים בתפילה 'משיב הרוח ומוריד הגשם', מכל מקום אין מבקשים בברכת השנים 'ותן טל ומטר לברכה', עד ז' חשון [בארץ ישראל, אבל בחו"ל מזכירים לפי ימות החמה, 5-6 בדצמבר]. (שו"ע או"ח קיד).
הטעם שאין מבקשים גשמים מיד לאחר סוכות, כיון שבזמן בית המקדש היו העולים לרגל חוזרים לבתיהם בימים אלו, וכדי שלא יפריעום הגשמים - אין מבקשים עליהם עד שיגיעו לבתיהם, ושיערו חכמים שזהו בז' בחשון.
מי שלא אמר 'ותן טל ומטר לברכה' [לאחר ז' חשון, שצריכים לומר זאת בתפילה], צריך לחזור, וכפי פרטי הדינים שיבוארו להלן. (שו"ע או"ח קיז).
הטעם שצריכים לחזור, כיון שזו בקשה, ובתפילה צריכים לבקש על כל פרט ופרט בפני עצמו [בניגוד ל'משיב הרוח ומוריד הגשם', שהוא שבח, ולכן אם כבר שיבח את ה' ואמר 'מוריד הטל', אינו צריך לחזור] . (משנ"ב שם

ברשות המקור:2 הלכות ביום H22@bezeqint.net

הרב מוטי אלון : "אחרי החגים"[]

וטהר_לבנו_לעבדך_באמת_-_אחרי_החגים — וטהר לבנו לעבדך באמת - אחרי החגים

וטהר לבנו לעבדך באמת - אחרי החגים

המונח "אחרי החגים" מתיחס יותר לתקופה מחג הפסח עד ראש השנה. אבל הרב מוטי אלון דן במשמעות הפיסקה בתפילת העמידה:
בשבת אומרים:"אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶיךָ שִׂים חֶלְקֵנוּ בְּתורָתָךְ שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָךְ. שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתָךְ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ. וְיָנוּחוּ בו כָּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

בימים הנוראים ובחגים :"וְהַשּיאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מועֲדֶיךָ. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. לְשמְחָה וּלְששון. כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ: (לשבת אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ רְצֵה נָא בִּמְנוּחָתֵנוּ:) קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶיךָ (רמז לפסח - הקשורות למצוות - המצות - ) וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ (רמז לשבועות) שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ (ראש השנה ויום הכיפורים) וְשמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ ( רמז לסוכות) . וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת (אחרי החגים - מטלה לימי החורף הבאים עלינו לטובה) . וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ. (לשבת בְּאַהֲבָה וּבְרָצון) בְּשמְחָה וּבְששון. (לשבת שַׁבָּת וּ)מועֲדֵי קָדְשֶׁךָ וְיִשמְחוּ בְּךָ יִשרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ (לשבת הַשַּׁבָּת וְ)יִשרָאֵל וְהַזְמַנִּים:

סידור תפילות בלאדינו, סלוניקי, המאה השש עשרה[]

יד יצחק בן צבי הוציא לאור את סידור התפילה בלאדינו לנשים. עליזה לביא כתבה במוסף השבת של מקור ראשון שהדבר מהווה כפרה על התעלמות מנשים - מנהיג רוחני בסלוניקי, שדאג לחיי הרוח והאמונה של הנשים, יזם פתרון שיקל עליהן בדמות סידור תפילות מיוחד עם הנחיות מפורטות ורגישות. יש מה ללמוד. בין השאר היא כתבה:

הסידור, כנראה כתוב בלאדינו (לא ראיתי) - רק הכותרת אומרת זאת. וכך נאמר:"הלאדינו, המכונה גם בשם "הספרדית היהודית", היא שפה כתובה ומדוברת. בעקבות גירוש ספרד איבדו רבים מן היהודים המגורשים את הקשר עם השפה הספרדית־קסטיליאנית המקורית. הדקדוק ואוצר המילים של הלאדינו משקפים, על כן, את השפה הספרדית מן המאות ה־14 וה־15. שימרו אותה בעיקר המגורשים שמצאו מקלט באימפריה העות'מאנית, ששלטה אז בדרום אירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה (כולל מצרים).
על הסידור - הסידור כולו הוא מעין ארגז כלים נשי יהודי, המכיל תפילות וברכות ליום־יום ולמועדים, ופירוט המצוות שהאישה חייבת בהן. במקורו הספר סדר נשים כתוב כולו לאדינו באותיות עבריות. לצד התרגום המוקפד לעברית, שורצולד חשבה גם על קוראי הספרדית ולרווחתם הספר מתועתק לאותיות לטיניות. היא גם כתבה הקדמות המרחיבות את היריעה בעברית ובספרדית ומספרת את סיפורה של התקופה. לספר מצורף פרק מיוחד על הלשון מאת ד"ר אלדינה קינטנה מן האוניברסיטה העברית בירושלים וכן מצורפים מפתחות למילים המיוחדות ללאדינו, למילים העבריות ולמחברים.
תפילה לאישה שאין לה זמן - מאה שנה אחר כך הוטל על כל גבר בקהילת סלוניקי ללמד את אשתו תפילה אחת לפחות, על פי הוראה של רבי יצחק מולכו מחכמי סלוניקי (1722‑1781): ונוסח זה ילמד כל אדם לאשתו שתאמר אותו אצל המזוזה, שהנשים חייבות בתפילה, ובנוסח זה יוצאות ידי חובה, והמלמד לנשים ילמוד להם נוסח זה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ־לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁבָּרָאתָ אֶת הַכֹּל, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּמְפַרְנֵס אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמֶךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ־לוֹהַי וֶאֱ־לוֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתִּשְׁלַח לִי אֶת מְזוֹנוֹתַי מִיָּדְךָ הָרְחָבָה וְלֹא מִידֵי בָּשָׂר וְדָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שֶׁלֹּא יֶחְסְרוּ מְזוֹנוֹתֵינוּ וְלֹא יֶחְסְרוּ גַּם לְהַבָּא.

מחקרים בהר מימי בית שני עד העת החדשה[]

Plumeria alba hasmonaim 1 — פלומריה ריחנית בהחשמונאים - מארח הכנס

בכנס התקיימו שלושה מושבים. הביא תמצית של שלושה מחקרים מהמושב השלישי שהיה בנושא: מחקרים בהר מימי בית שני עד העת החדשה .

במבוא לחוברת הכנם נאמר:
כנס זה הוא חלק מתהליך החזרת אזור ההר המרכזי למקום המרכזי בחיי עם ישראל, כפי שהיה במשך דורות רבים. כאן פעלו האבות והחלו להתנחל שבטי ישראל לראשונה. כאן נולדה האומה והחלה מלכות ישראל לפעם. כאן התיישבו אבותינו החוזרים מגלות בבל, מכאן יצאו להילחם על ריבונות יהודית בימי ממלכת יוון, וכאן עמד בית-המקדש בשיא תפארתו. כאן נלחמו תלמידי רבי עקיבא בצבאו של בר-כוכבא ויצרו תרבות רוחנית ענפה. ולכאן שב עם ישראל לאחר תקופת גלות ארוכה. העיסוק בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של האזור מחזיר אותו לקדמת הבמה.

מארגנת הכנס היא מדרשת הרי-גופנא - משרדי המדרשה ממוקמים בחורש ירון שבגוש דולב-טלמונים בתחום מועצה אזורית מטה-בנימין, כ 11- דק' נסיעה ממודיעין, בקרבה לאזור ירושלים וערי שפלת החוף.

המדרשה נמצאת בלב השטח היפהפה המכונה הרי גופנא, בדרום השומרון.המדרשה שמה לה למטרה לחבר את עם ישראל לאזורים חשובים אלו הכוללים את דרום השומרון, מערב בנימין וחבל מודיעין, בדגש על הבחינות הארכיאולוגית, ההיסטורית, הגיאוגרפית וההתיישבותית

הכנס התקיים בחסות מחלקת התיירות של המועצה האזורית בנימין, העושה מאמצים רבים לפיתוח התיירות באזור. כן השתתפו 15 חוקרים העוסקים בנושאי ארץ ישראל. מספר המשתתפים עלה על 150 איש. הכנס נערך בפעם השלישית וזוכנ לקבל מקום כבוד בין חובבי ידיעת ארץ ישראל.

אנסה להביא תמצית של מחקרים נוספים בויקי-קדומים הבאים.

עיצוב הדתיות השומרונית – ממתי ?[]

Bet ceneset somroni samara — בית הכנסת בחרבת סמרה - המקור : חלקת שדה אלון מורה

זאב ספראי, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן הרצה על העדויות לקיומה כדת השומרונית כדת מעוצבת. מכאן מסתעפת שאלה שנייה מתי ראו עצמם כבני דת נפרדת. העדויות הספרותיות הפנים-שומרוניות להלכה השומרונית ולאמונתם של בני שומרון הם מכְּתָבים שנערכו והגיעו לידינו רק מימי הביניים, והשאלה היא מה העדויות הקדומות ביותר שלרשותנו.

העדויות הראשונות היו מאוחרות להיווצרות נורמות החיים השומרוניים - במאה ה-11. אין זה מפליא כי בדרך כלל תנועה חברתית או דתית מגיעה לתודעת בני תקופתה רק זמן מה לאחר עיצובה הראשוני והתפשטותה. העדויות הקדומות באות רק מחוץ לעדה השומרונית, מפי מתנגדיה ומבקריה; באופן טבעי עלינו לצפות לתיאור בלתי מאוזן ובלתי ממצה של המציאות שבקושי הכירו.

הרצאה זו מתבססת על מחקר קודם בו נתגלה כי על-פי ספרות חז"ל יש עדויות לארבעה או חמישה שלבים כרונולוגיים של החמרה במנהגי הדת השומרונית.

שניים בתקופה התנאית,
שניים בתקופה האמוראית
והחמישי בתקופה הבתר אמוראית.

לעומת זאת, העדויות הארכיאולוגיות הן - מוקדמות יותר - מהמאה השלישית ואילך, כמו הכרוניקות השומרוניות הסוקרות את פעולותו של בבא רבה. לכאורה מתבקשת המסקנה שרק אז החל הציבור השומרוני לדבוק בדתו. כך כתב יצחק מגן:"עלפי הכרוניקות השומרוניות בניית בתי-הכנסת קשורה בפועלו של בבארבה,מנהיג שומרוני שחי במאההד'לסה"נ. עלפי המסופר,בנה בבא רבה שמונה בתי-כנסת במקומות שונים בשומרון. המקור: בתי הכנסת השומרונים ופולחנם

הבידול השומרוני מבוסס היה על: התנהגות דתית, כתב, לשון, ארגון חברתי טריטוריאלי, אינטרסים פוליטיים, היררכיה שונה וכו'. כבר בימי הבית השני היו השומרונים קבוצה נבדלת. ברם אין להסיק מכך שהתבדלותם הייתה מבוססת, בעיקרה, על הדת. היה להם מרכז אחר, והם היו קבוצה חברתית שונה המרוכזת בטריטוריה נפרדת. גם המקדש בהר גריזים לא היה בהכרח סמל לבידול, אלא היה עוד מקדש לאותו אל שנהגו בו אותן דרכי פולחן כמו במקדש ירושלים.

בימי בית שני נהגו פרקטיקות הלכתיות שונות שחלק מהן התגבשו למכלול מגובש ומפריד. בשלב זה נהגו השומרונים כפי שנהגו, אבל הם לא תוארו כקבוצה דתית נפרדת. כאשר התגבשה ההלכה הפרושית והפכה להלכה של חז"ל, מצאו השומרונים את עצמם מחוץ לחברה היהודית. הם אינם נכרים, אבל גם לא סתם יהודים.

עוד על השומרונים ראו כאן

מירושלים לדרום השומרון: שו"ת זרע אברהם וח'רבת כפר אסתונא שבעמק שילה[]

זאב חנוך (ז'אבו) ארליך הציג מחקר שערך יחד עם דר' איתן קליין מרשות העתיקות במטרה לאתר את המקום שבו נרצחו שני סוחרים יהודים במאה ה-18 בסביבות שילה בחבל ארץ בנימין. הנושא עלה בשו"ת זרע אברהם , הרב אברהם בן דוד יצחקי (לימים - ה"ראשון לציון". בשנת 1704 דן בית דינו של הרב בבקשה של שתי נשים ירושלמיות להשתחרר מעגינות, לאחר שנעלמו עקבות בעליהם שעסקו במסחר בכפרים הערבים באזור שילה. בפני בית דין הופיעו כעשרה עדים, אשר סיירו באזור בה היו הסוחרים, שוחחו עם התושבים וכנראה גם עם אחד מרוצחי הסוחרים, וכך הגיעו למערה, בה היה בית בד - המוזכר בשו"ת - ומצאו בה את השרידים של גופות היהודים. על סמך עדותם שוחררו הנשים מעגינות.

בהרצאה הוצג השו"ת, אשר דן בסוגיית הנשים העגונות. הפרטים הכלולים בו הביאו לשחזור הגיאוגרפי-היסטורי של אזור דרום השומרון במהלך המאה ה-18 ולאיתור מערת בית-הבד.

מחקר הוקדש לזכרו הברוך של ארז שלמה רונד, בן עפרה שנרצח סמוך לסינג'יל, הנזכרת בשו"ת, ע"י רוצח מבית-רימה הנזכרת אף היא בשו"ת. הוא נרצח בכ"ו בסיוון תשס"ב, ביותו בן 18 בלבד. יהי זכרו ברוך וה' יקום דמו.

מה עשו יהודים באיסתונא ובתורמוס-עיא בתחילת המאה ה- 18?

וכן:

שו"ת זרע אברהם וח'רבת כפר אסתונא שבעמק שילה

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"240px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.032282,"lon":35.318824,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":17,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}	המפה נטענת... {"type":"ROADMAP","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"240px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.032282,"lon":35.318824,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":12,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}
מבט מקרוב	מבט מעל

איסתונא - מקום משוער של מערב בית הבד - בה נמצאו שרידי הנרצחים - סוחרים מירושלים - בראשית המאה ה-18

אספקת המים למצודת המשטרה בנבי-צאלח (היום בנוה צוף)[]

Zoar amar neve zuf 23 — משטחי הדריכה והגתות התמונה התקבלה באדיבות זהר עמר - כעבור אלפיים שנה אותם משטחי הדריכה, שימשו את הבריטים לאגירת מים למשטרה

דר' דן קרויזר הציג תחילה את שיקולי בריטניה להקדיש מאמצים בימי המלחמה לבניית המצודות:

הבריטים הקימו את המצודות בשנים הראשונות למלחמת העולם השנייה במהירות שיא: 55 מצודות תוך שנה וחצי ועוד 7 על צירי הכניסה בארץ-ישראל. היה זה בתקופה שייבוא ברזל ומלט היה כרוך בקשיים בשל שליטת צי-הצוללות הגרמני בים התיכון.
יש להניח כי הסיבה לסיום המהיר של הבנייה היה החשש מפלישה של גרמנית .(ואולי איטלקית) מדרום (המדבר המערבי דרך מצרים), מזרח (דרך עירק) וצפון (סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון וישי הצרפתי - הפרו גרמני).
המניע של הבריטים בניית מאגרי מים, קטנים או גדולים במצודות, היה, בין השאר, בשל העובדה כי תחנות המשטרה בימי במרד הערבי הגדול ננטשו בשל מיקומם, אופי הבנייה וחשש להעדר אספקת מים. בין השאר הוא ציין:
בכל המצודות נבנו מכלי מים גליליים גדולים מבטון באחד מצריחי המצודה לשעת חירום. מאגר המים התת-קרקעי הגדול ביותר נבנה במצודת משטרת נצרת והוא הכיל מיליון וחצי ליטר מים.
במצודת נבי צאלח נבנה אחד ממאגרי המים באתר החובלתא הסמוך. במשטח מדורג באתר זה שרידי בטון שכיסה את האתר משטחים ששימשו בימי קדם לדריכת ענבים, ובצמוד לו בריכת אגירה.
משטרת נבי צאלח התגלתה כאחת משתי מצודות משטרה ייחודיות במיזם הטיגארטים שבהן נבנו מפעלי מים מקוריים. (השניייה היא משטרת תרשיחא).

על אתר החובלתא ראו כאן

מצודות הטיגארט - ראו גם עוד פרטים על המצודות

בין גבולות[]

בין גבולות' הוא שם שירו של חיים חפר על העפלה הלא-חוקית מסוריה ולבנון דרך הגבול הצפוני לגליל העליון. בזמנו, כאשר למדנו את השיר הזה ראינו בדמיון שלנו מסע אחר בין גבולות: המסעות של "העקורים", לאחר מלחמת העולם השנייה, ממחנות הריכוז ש"שוחררו" בדרכם לארץ ישראל. אח' המסלולים היה דרך הרי האלפים מאוסטריה לאיטליה ומשם מערי החוף לארץ ישראל.

הטלוויזיה האיטלקית יש לה תוכנית שבועית על יהדות וישראל ושמו מקור-חיים ( Sorgente di vita). אחת התוכניות האחרונות הוקדשה ליהדות מירנו - קהילה יהודית השוכנת ליד הגבול בין אוסטריה לבין איטליה בתוכנית הובאו התמונות להלן, הממחישות את תפקידה של העיר בתום המלחמה.

אל הכפר האתיופי בקיבוץ עברון[]

הביקתה האתיופית שהקימה יוניי בקיבוץ עברון (צילם שבתאי שירן)

מאת: שירן שבתאי – "מורשת הגליל"
סיפור יציאת יהודי אתיופיה לארץ הוא מן האתוסים הגדולים של העם היהודי אשר קרה ממש מול עינינו ובכל זאת רובינו לא מודעים אליו.

בחבש היא אתיופיה חיו יהודים מזה כ-3000 שנה, יהודים אשר נותקו מן העם היהודי עוד בתקופת בית ראשון ועל כן לא היכירו את חג החנוכה, לא הכירו את המשנה, הגמרא וכל הספרות ההלכתית שבעקבותיה. הם הקפידו על שמירת ההלכה על פי הפשט הכתוב בתורה ללא תחום אלפיים אמה וללא חימום אוכל בשבת, הם הקפידו ביותר על דיני טומאה וטהרה. היולדת, לדוגמא, הקפידה על ארבעים ימי טהרה לאחר לידת זכר ושמונים לאחר לידת נקבה, כמצווה בפרשת תזריע (ויקרא יב, ב) בימים אלו פרשה מן הכפר לבקתה המיוחדת לצורך זה שם סופקו לה צרכיה על ידי חברותיה.

יהודי אתיופיה ידעו תקופות קשות של גזירות ורדיפות, בתקופות אלו אבדו הרבה מן המעט שהביאו עמם מארץ ישראל, הם איבדו את העברית ואת ספרי התורה המקוריים במקומם כתבו לעצמם ספרי תורה הנקראים אורית, מלשון אורייתא, בשפת געז, היא השפה החבשית העתיקה, גם תפילות חיברו לעצמם באותה שפה. מאות בשנים היו יהודי חבש משוכנעים כי הם אחרוני היהודים בעולם. אבל דבר אחד הם שמרו בקנאות, את הכמיהה לירוסלם היא ירושלים ואף חג קבעו לעצמם, חג הסיגד בו היו עולים לראש ההר הגבוה באזור ומתפללים לחזור לירושלים מקום בית המקדש. בסוף שנות השבעים קרה הפלא הגדול כאשר יהודי אתיופיה חשו כי "הגיעה השעה" ובעשרות אלפיהם, נטשו את כפריהם והחלו בצעדה הגדולה מערבה לכיוון סודן מתוך אמונה שאחיהם במדינת ישראל יחלצו אותם מסודן ויביאו אותם לירושלים העיר הקדושה.

אלפים שילמו בחייהם על המסע האדיר הזה שניתן להקבילו רק ליציאת מצריים רק שהפעם לא היה משה רבינו ולא ירד מן מהשמים, רק דרכים קשות, שודדים, רעב, מחלות והמון המון אמונה. יוניי סקיבה, ילידת אתיופיה, חברת קיבוץ עברון מבקשת לשמר עבורנו את מורשת התרבות האתיופית היהודית, רגע לפני שהיא נעלמת ומתבוללת בתרבות הישראלית, היא הקימה בחצר ביתה בקתה אתיופית טיפוסית שם היא לובשת את השמלה האתיופית הלבנה המסורתית, מציעה לנו כיבוד קל מן המטבח האתיופי (אין תעודת כשרות) תוך שחזור טקס "הבונה" המסמל הפוגה מעמל היום והפרייה הדדית ויחד עמה אנו גולשים אל הכפר היהודי האתיופי שננטש על ערכיו והקודים התרבותיים שלו, אל סיפור המסע הגדול לירוסלם הקדושה ואל ההתמודדות עם המציאות הישראלית החדשה.

האתר נמצא כאמור בקיבוץ עברון הביקור בתשלום ומותנה בהזמנה מראש בטלפון 0522360959

למי שלא מכיר את הסביבה מומלץ לצאת לסיור עם מדריך הקש כאן ותגיע לאתר הדרכת טיולים מורשת הגליל - טלפון 0523246827 - באתר לקט הצעות לסיורים נוספים

על סרט קוני למל[]

מי שרוצה לצפות בזה בעתיד כדאי שיוריד את הסרט למחשב - יש סיכוי כי יימחק

כתב פרופ' דוד אסף בבלוג שלו :

היום גיליתי לשמחתי כי סרט הקאלט הנפלא 'שני קוני למל', שביים שחקן התאטרון ישראל בקר בשנת 1966, זמין במרשתת לצפייה מלאה וחסרת מעצורים.

הסרט - שיש שראו בו 'סרט בורקאס אשכנזי' - הוא עיבוד חופשי למדי של מחזה קומי ביידיש, מסוּגת 'קומדיה של טעויות' שבנויה על חילופי זהויות, שחיבר אברהם גולדפדן. המחזה נדפס לראשונה בוורשה בשנת 1887 תחת הכותרת 'דער פאַנאַטיק אדער דיא ביידע קני לעמיל' (הקנאי, או שני קוני למל). התרגום העברי הראשון, שעשה מר דרור (הוא איש העלייה הראשונה, מרדכי אזרחי-קרישבסקי), נקרא בשם המופלא 'הקנאי או שני יקטן-יקשן' (ירושלים 1900).

במקורו היה זה מחזה ביקורתי ומתוחכם, שדן בבעיית הזהות היהודית המודרנית ושיקף את מלחמת התרבות שהתחוללה בחברה היהודית במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. מומיו של קוני למל - הפיסח, הפוזל והמגמגם - משקפים את מומיה הרוחניים של החברה המסורתית (שמתגלמת בדמותו של האב החסיד הקנאי). קוני למל ואביו שטופים באמונות הבל אך אינם רואים את מומיהם-שלהם ומטיפים ביהירות לכולם כיצד עליהם לחיות. מול 'העולם הישן' הזה העמיד גולדפדן את דמויותיהם של מקס הסטודנט לרפואה, את אשתו של החסיד ואת בתו - שמייצגים את 'העולם החדש'. גולדפדן לגלג על הקנאות הדתית ועל מוסד השידוכים, שמנוגד לרוח המודרנית של אהבה ספונטנית. בסרט טושטשו המסרים המקוריים של המחזה ונוצר בו בליל קסום של קיטש, סטיראוטיפים ונוסטלגיה.

שני_קוני_למל_חלק_ראשון — שני קוני למל חלק ראשון

שני קוני למל{חלק ראשון}

שני_קוני_למל_חלק_שני — שני קוני למל חלק שני

שני קוני למל{חלק שני}

עוד על הסרט ניתן לקרוא כאן בבלוג ערב שבת

רימונים מישראל בסיציליה[]

אגרונופ איטלקי, Dino Bellussi , גילה את הרימונים בישראל. וכך ב-30 חקלאים בסיציליה עוסקים היום בגידול רימונים, אשר מקורם מישראל. מסייע להם Yehuda Karon מישראל.italianfoofs news

לאחר שנמצא כי האי מתאים לגידול רימונים הם נשתלו cסיציליה באזור Marsala e Mazara del Vallo. הפרי גדול (משקל עד ק"ג), הפלחים רכים, אדומים ועסיסים: מדובר בנסיון לחדש את התרבות של פרי הידוע מאז ימי קדם. סמל לפריון, ממיתולוגיה יוונית ורומית, במקרא ובשיר שירים, הרימון שייך למיתוס, האגדה והתרבות של עמים רבים ומסורות.

לפי הכתבה למיץ הרימונים יש שימוש בתעשיות הקוסמטיקה והתרופות והמחיר מגיע לידי 700 דולר הליטר. בכתבה אחרת נאמר כי הם לא משתמשים בהדברה כימית כמו בישראל.