|
עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל קוראים נכבדים ! כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי. |
| היית לנו לעינים . |
| היית לנו לעינים : לכאורה תמוהה בקשתו של משה רבנו מיתרו, שישאר במחנה ויהיה להם לעינים. האם זקוקים היו למורי דרך במדבר, והלא עמוד הענן הלך לפניהם להנחותם הדרך ועמוד האש לילה. על פי ה' נסעו ועל פי ה' חנו? אלא , כתב מרן הבית יוסף זצ"ל , הכוונה היא שיתרו יהווה דוגמא חיה לעיני כל העמים , שיקחו מוסר וילמדו ממנו , שעבד כל העבודות הזרות והגיע להכרת האמונה האמיתית: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים !!!( אהל שלמה ). ואמר האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל כי לימוד בספר "תומר דבורה" הוא סגולה להדברת מחלת הסרטן רח"ל. |
| שבת שלום ומבורך וישועה קרובה לבוא. שאול שיף |
Desert Locusts in Israel Negev Desert חגבי ארבה מקפצים בנגב
מאת: גיא שחר -נצא לשטחים המדבריים הנרחבים שבין צאלים וניצנה, ונצפה בחגבי הארבה שבקעו מביציהם, מנתרים בעליצות על החול הרטוב אחרי הגשם, מחפשים עלים למאכל ומצמיחים אט אט כנפיים. כמו כן נצפה בזרימה יפה בנחל שונרה, מחזה נדיר למדי בנגב. Desert Locusts in the Israeli Negev Desert Music: "Toys on the run" by http://www.purple-planet.com
ב"ה יום שלישי י"ח סיון תשע"ג
27 במאי 2013
אקטואליה[]
"בימים ההם - בזמן הזה"[]
- מקום: הכפר בית אומר, 6 ק"מ מדרום לגוש עציון, על הכביש הראשי.
- הזמן: בוקר ה-20.5.13.
בית אומר הוא אולי המוקד הבעייתי ביותר של התפרעויות, התנכלויות וניסיונות רצח בכל יו"ש.
ז מי כאן הנאצים, הגזענים ומי היהודים?
מסתבר שהיהודים נשארו יהודים, הדגל אותו הדגל והוא מונף ע"י בני ונכדי המופתי
כאן היה קרב בית צור של החשמונאים !!!
מסורת ישראל[]
הלכה יומית: תפילת שחרית[]
- המתפלל תפילת העמידה צריך לכוין בכל הברכות את פירוש המילים. ואם אינו יכול, יכוין לכל הפחות בברכה ראשונה ובברכת מודים. ואם גם בזה אינו יכול, יכוין לפחות בברכה ראשונה. ואם לא כיון בברכה ראשונה, ועדיין לא אמר את שם ה' שבחתימת הברכה, חוזר מ'אלוקי אברהם' והלאה, אך אם כבר אמר את שם ה' שבחתימה, אינו חוזר. (שו"ע ומשנ"ב סי' קא)
- אף מי שקשה לו לכוין בכל הברכות, ירגיל עצמו לכל הפחות לכוין בחתימת כל ברכה וברכה [כלומר, בסיום של כל ברכה, כגון 'ברוך אתה ה' מגן אברהם', וכן בכל הברכות]. (שם)
- לא יתפלל האדם בליבו בלבד, אלא יחתך את הדברים בשפתיו, וישמיע לאוזניו בלחש, אבל לא בקול, ואפילו חבירו העומד לידו - לא ישמע את קולו. ויש אומרים שלפי הזוהר צריך להתפלל בלחש שאפילו הוא עצמו לא ישמע את קולו. (שו"ע ומשנ"ב סי' קא)
- אם אינו יכול לכוין כשמתפלל בלחש, אם מתפלל בביתו - רשאי להתפלל בקול שיוכל לכוין בו, ואם הוא מתפלל בציבור - אסור להשמיע קולו אפילו במקצת, שלא יפריע לאחרים. (שם)
- גם באמירת פסוקי דזמרה אין לאדם להגביה קולו מידי, כי הקב"ה שומע את האדם גם בלחש. (שו"ע ומשנ"ב סי' קא)
- אמנם חזנים המגביהים קולם בחזרת הש"צ כדי שישמעו היטב את קולם, עושים כהוגן, כיון שעיקר תקנת חזרת הש"צ היא כדי שישמעו כל העם את התפילה. אך לא יתכוונו כדי להשמיע את קולם שהוא נאה. (שם)
- מצוה מן המובחר להתפלל דווקא בלשון הקודש, בין בציבור בין ביחידות. (שו"ע ומשנ"ב סי' קא)
- ציבור, רשאים להתפלל (דרך אקראי) בכל לשון, כיון שהקב"ה עצמו מקבל את תפילתם. אבל יחיד יתפלל רק בלשון הקודש, לפי שמלאכי השרת מעבירים את תפילתו, ואינם נזקקים אלא לתפילה הנאמרת בלשון הקדש. יש אומרים שנוסח תפילה הקבוע לציבור, אף יחיד רשאי לאומרה בכל לשון. ויש אומרים שאף תפילה פרטית רשאי להתפלל בכל לשון, ורק בלשון ארמית אין להתפלל. (שם)
- אסור לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל תפילת העמידה, בין מלפניו, בין מצדדיו ובין מאחוריו. ואפילו אם כבר סיים הלה את עיקר התפילה, ואומר את התחנונים שלאחר התפילה, אסור לשבת בתוך ד' אמותיו. (שו"ע ומשנ"ב סי' קב)
- לא רק ישיבה ממש אסורה, אלא אף להשען על דבר אחר אסור, אלא צריך לעמוד ממש. ובשעת הדחק, יש להקל בהישענות קלה, באופן שאם ינטל הדבר שהוא נשען עליו, לא יפול. (שם)
המקור: halachotbeyom@gmail.com
משנה יומית: מסכת שקלים[]
פרק ב, משנה א: אנשים הגרים במקומות רחוקים מירושלים, וקשה להם להעלות את כל מטבעות מחצית השקל לירושלים, רשאים להחליפם במטבעות זהב יקרים יותר. כשם שהיו קופות מיוחדות למחצית השקל בירושלים, כך היו בכל ערי ישראל [והיו עשויים כ'שופר', שלא יוכלו ליטול משם מעות].
אם שלחו בני העיר את שקליהם, ובדרך נגנבו או אבדו השקלים, אם כבר נטלו הגזברים ממון לצורך קניית הקרבנות, ובשעה זו הם מתנים שאף לאלו ששלחו את שקליהם יהיה חלק בקרבנות, ופטורים בני העיר מלחזור ולתרום, ונמצא שהגזברים הם התובעים את השליח, ועליו להשבע להם שנגנבו או אבדו המעות, ולהפטר. אך אם עדיין לא נטלו הגזברים ממון לצורך הקרבנות, בני העיר צריכים לחזור ולתרום, והם התובעים את השליח, ועליו להשבע להם שאבדו המעות. אם לאחר שתרמו פעם שניה נמצאו המעות הראשונים, הכל קודש לשנה זו, ואינם יכולים להשאיר את אחת התרומות לצורך שנה הבאה.
משנה ב: לאחר שנוטלים גזברי ההקדש מעות מהלשכה לקניית הקרבנות, מקנים הם את הקרבנות גם לאותם ששלחו את שקליהם ועדיין לא הגיעו, והשקלים שבדרך נחשבים כבר כשייכים להקדש, ולכן אם נתן אדם שקלו לחבירו שימסרנו לגזברים, ונתנו השליח עבור עצמו, אם כבר הוצאו המעות לצורך הקרבנות, נמצא שאותו שקל היה שייך להקדש, וכשנתנו השליח עבור עצמו, מעל. ואם עדיין לא הוצאו המעות, הרי הוא כגוזל מטבע מחבירו, ועליו להשיב לו. הנותן בטעות מטבע של הקדש בתור 'מחצית השקל' עבור עצמו, לאחר שנקנו קרבנות במעות אלו, והוקרבו, הרי הוא מועל, שהרי חסך בכך מחצית השקל משל עצמו. אם נתן מחצית השקל מדמי מעשר שני או שביעית, הטעונים חילול, יחלל את המטבע שנתן על מטבע אחרת, ויקנה בה מאכלים שתחול עליהם קדושת מעשר שני או שביעית, ויאכלם בקדושה.
משנה ג: האוסף מעות ואומר שיהיו לצורך מחצית השקל, ולאחר זמן נמצא שיש לו יותר מכדי צורכו, לבית שמאי קונים בעודף קרבנות נדבה, ולבית הלל העודף הוא חולין, כיון שזהו הקדש בטעות. האוסף מעות ואומר שיהיו לחטאת, וקנה קרבן ונשאר לו מעות עודפים, לדברי הכל הם קדושים ומקריבים בהם קרבן נדבה. אם אמר בפירוש שהוא אוסף את המעות כדי להביא מהן מחצית השקל או חטאת, הרי זה כאילו פירש שהעודף לא יקדש, ולדברי הכל הוא חולין.
משנה ד: התבאר במשנה הקודמת בדעת בית הלל שהאוסף מעות ומקדישם לשקלו, העודף חולין, והאוסף ומקדיש מעות לחטאתו, העודף הקדש. ורבי שמעון מבאר את טעם החילוק, שלמחצית השקל יש סכום קבוע, ובודאי לא התכוין להקדיש יותר, ואילו חטאת ניתן להביא בכל סכום שהוא, ואף המותר קדוש. רבי יהודה אומר שאין זה טעמם, שהרי גם למחצית השקל אין קיצבה, שהיתה תקופה ששקלו מטבעות זהב, ופחתו והלכו עד שחזרו לשיעור מחצית השקל. השיב רבי שמעון, מכל מקום כל ישראל מביאים את אותו סכום, ובודאי לא היתה כוונתו להוסיף על הסכום שנהוג לתת באותו זמן. מה שאין כן בחטאת, שכל אדם קונה קרבן בסכום שירצה.
משנה ה: האוסף מעות למחצית השקל, והעדיף - המותר חולין [כבית הלל]. לצורך עשירית האיפה [שהיא חטאתו של עני], קיני יונים של זבים, זבות ויולדות, חטאות ואשמות, המותר לקרבנות נדבה. האוסף מעות לצורך עולה והעדיף - המותר לעולה. אסף למנחה והעדיף - למנחה. אסף לשלמים או לפסח והעדיף - לשלמים. אספו מעות לקרבנות נזירים עניים, והעדיפו, ישתמשו בהם לצורך קרבנות נזירים אחרים. נזיר שאסף מעות לקרבנות עצמו והעדיף, המותר לנדבה.
אספו מעות לצורך עניים והותירו, יתנו את המותר לעניים אחרים. אספו לצורך עני אחד, כגון לקנות לו מלבוש, והותירו, יתנו לו את העודף. אספו מעות לפדיון שבויים והותירו, ישמרו את המעות לצורך שבויים אחרים. אספו כסף לפדות שבוי מסוים, והותירו, יינתן המותר לאותו שבוי. אספו כסף לקבורת מתים והותירו, ישתמשו בכסף לצורך מתים אחרים. אספו לצורך מת מסוים והותירו, לתנא קמא יתנו ליורשיו, לרבי מאיר יהא מונח עד שיבא אליהו, לרבי נתן יבנו לו מצבה על קברו.
המקור: halachotbeyom@gmail.com
תוכנית בנט להעצמת הזהות היהודית[]
יאיר אטינגר כתב באתר הארץ על תוכנית חדשה תוכנית בנט להעצמת הזהות היהודית "נציע לפי הבנתנו את מה שנכון וראוי ויחזק את הקשר של העם לארץ ולמורשת"
עוד בכתבה: רונצקי אמר כי “למינהלת לא יהיה קשר לחזרה בתשובה. הרעיון הוא לחזק את הזהות היהודית שהיא על הפנים במדינה. בשנים האחרונות, ביום-יום, אני נפגש עם מכינות קדם צבאיות, גרתי שנה בדרום, אני מכיר את הרצון של אנשים ביהדות, זה כולל תנ”ך, והיכרות עם המשנה ועם הגמרא, עם הארץ שלנו, עם ההיבטים ההיסטוריים”. לדבריו, הוא מבקש להפקיד על ההיכרות הזאת “אנשים עם ניסיון, שחיים את זה. זה לא פרופסורים. לא שיש לי משהו נגד פרופסורים אבל תלמיד ישיבה, בגדול, הוא חי את זה. הוא חי את התנ”ך, זה פיסת חיים אצלו”.
רונצקי סיפר כי בימים אלה הוא נפגש עם עשרות גופים העוסקים בזהות יהודית, כחלק מתהליך “מיפוי השטח”. הוא נפגש עם שר החינוך שי פירון, ולדבריו מתוודע לעשרות עמותות כמו גשר, בית מוריה, איגוד המדרשות ובתי המדרש ליהדות. כל הגופים האלה דתיים או בעלי אוריינטציה יהודית, ולשאלת “הארץ” על גופים אחרים – רונצקי השיב כי הוא נפגש גם עם גופים לא דתיים, כמו מכינות קדם־צבאיות חילוניות. את המינהלת ינהל אלי לבנון, מג”ד במילואים.
רונצקי הסכים לתת מושג כללי על סוג היהדות שהוא מבקש להנחיל לציבור. "חשוב לנו לשמוע ולראות איך אפשר ליצור מפגשים משותפים של דתיים וחילוניים סביב שבתות למשל”, אמר רונצקי. “אבל בסוף, עולם התוכן היהודי – יש כאלה שבשבילם יהודי זה פלאפל – הוא משהו מקורי, אותנטי. אני לא מכריח אף אחד, אנחנו רק מציעים. משרד הדתות זה לא משרד החינוך, אנחנו נציע לפי הבנתנו את מה שנכון וראוי, מה באמת יחזק את הקשר של העם הזה לארץ, למורשת שלו. זה לא פולקלור, זה לא ידע יהודי, שיידעו יותר יהדות ויצליחו במשחק טריוויה. זה לחזק את הקשר של העם, לא לארץ, אלא לעצמו, למורשתו. זה דבר שהוא בעיני קיומי. אדם שלא מכיר את התנ”ך הוא, ברגעי משבר, לא יחזיק מעמד פה. היום זה נחלש מאוד, הזהות היהודית”.
"לפום צערא אגרא"[]
אבות סוף פרק ה
אבות סוף פרק ה
הרב מוטי אלון דן במשנה : הוּא (יְהוּדָה בֶן תֵּימָא) הָיָה אוֹמֵר,
- בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,
- בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
- בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
- בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
- בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
- בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף,
- בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
- בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
- בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
- בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה,
- בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה,
- בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה,
- בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ,
- בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
בתחילת השיעור הוא מצטט את את המדרש של רבי יהודה בן דמא, בו הוא עסק בשיעור הקודם:
"ואחריו הוציאו רבי יודא בן דמא, אותו היום ערב שבועות היה, א"ל ר' יודא לקיסר חייך המתין לי מעט עד שאקיים מצות עצרת ואקדשו כדי לשבח הקב"ה שנתן לנו התורה, א"ל הקיסר עריין אתה בוטח בתורה ובאלקים שנתנה, א"ל הן, א"ל קיסר מה שכרה של תורתך, א"ל עליה אמר דוד ע"ה תבנית:מצ, א"ל הקיסר אין שוטים בעולם כמו אתם סבורים שיש עולם אחר, א"ל אין שוטים בעולם כמו אתם כופר באלקים חיים, ואוי לך אוי לבושתך ואוי לחרפתך כשתראה אותנו עם השם באור החיים, ואתה תשוב בשאול תחתיות במדרגה התחתונה, מיד חרה אפו של הקיסר עליו וצוה לקשרו בשערות ראשו בזנב הסוס וצוה למושכו בכל רוחב של רומי, ואחר כך צוה וחתכוהו אברים, ובא אליהו ז"ל ולקח האברים וקברו במערה אחת הסמוכה לנהר היורד לפני רומי, ושמעו כל רומיים קול נהי ובכי כל שלשים יום בתוך אותה מערה ובאו והגידו לקיסר, אמר להם אם היה העולם נהפך לתוהו ובוהו לא אשקוט עד שאמלא רצוני מאותן עשרה זקנים כאשר נשבעתי, והיה שם אחד מחכמי רומי ואמר לקיסר אדוני קיסר דע כי נסכלת בזה, ושגית הרבה מאד ששלחת יד בעם ה' בלי חנינה, דע כי תהיה לך מרה באחרונה, שהרי כתיב בתורת היהודים אל רחום וחנון ארך אפים, ועוד כתיב בתורתם ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, כששמע הקיסר כך הרה אפו על אותו זקן וצוה לחנקו, כששמע הזקן כך מיהר ומל את עצמו, מיד כשנחנק לא נמצא ולא נודע אנה, ויחרד הקיסר חרדה גרולה, ולא שב אפו בכל זאת ועוד ידו נטויה:"
השיעור הבא:
- בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.(כ"ב)
- בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא: (כ"ג)
(פרקי אבות, פרק ה' משנה אחרונה)
"מי האיש חפץ חיים"[]
| מי האיש החפץ חיים לראות טוב . |
| בסיום התפילה נוהגים לזכור כמה מהדברים היותר חשובים מתולדות עם ישראל, והשלכתם לימינו, כגון יציאת מצרים, מעמד הר סיני, ההתנפלות של עמלק על ישראל במטרה להשמידו, והחובה למחות את זכרו, וכן זוכרים את אשר הקצפנו את השם אלקינו במדבר בחטא העגל, חטא המרגלים ועוד, יוצאת דופן מכל הזכירות היא הזכירה "זכור את אשר עשה ד' אלקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים". לכאורה חטאה של מרים הוא עניין פרטי. בסך הכל דיברה לשון הרע על משה אחיה – בחוג פרטי בתוך המשפחה. ובכל זאת אלפי שנים אנו מצווים לזכור את חטאה ואת עונשה ככתוב, "והנה מרים מצורעת כשלג... ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים". |
| באה התורה ללמדנו כמה חטא לשון הרע הוא חמור, ואין זה משנה שמדַבּרי לשון הרע הם אנשים חשובים בישראל, כמו מרים הנביאה. וכן ללמדנו שאת רוב לשון הרע מדברים בקרב בני המשפחה, דהיינו אחים על אחים, איש על אשתו ולהפך, הורים על ילדיהם ולהפך, חמות על כלתה וכלתה על חמותה וכו'. וכשם שמרים הנביאה נענשה למרות מעמדה וכבודה, ולמרות שזה נעשה בתוך המשפחה, כן גם אנו צריכים לקחת בחשבון את גודל ועומק הדין של מדברי לשון הרע – על עצמם, על משפחתם, ועל עמם. את הדברים הללו צריך לזכור כל אדם בכל זמן ובכל מקום. לכן אנו זוכרים בכל יום את אשר נעשה עם מרים - ללמוד לקח ולטהר את לבנו ופינו. |
| נכון לעכשיו, זכינו ובדורנו נטע הקב"ה נשמה טובה ומאירה בתוכנו, את הרב ישראל מאיר הכהן זצ"ל, אשר זיכה את ישראל בין השאר בספרו הידוע 'חפץ חיים' על שמירת הלשון בהלכה ובאגדה. כל הלומד ומשתדל לקיים את שמירת הלשון מתוך ספרו, ומטהר את מחשבותיו, את לשונו ופיו, משתנָה לטובה איכות החיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והלאומיים. אשרי מי שקובע עתים בכל יום ללמוד את שמירת הלשון, יתקיימו בו דברי דוד מלך ישראל נעים זמירות ישראל, "לכו בנים שמעו לי, יראת ד' אלמדכם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו" (תהילים לד). |
| בציפייה לישועה השלמה - הרב דב ביגון |
מתוך עלון "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר
עם ישראל[]
תעלומת סן ניקנדרו[]
הסרט הוקרן בערוץ 1 בערב חג השבועות. הוא מצוי באתר רשות השידור.
סיפור היסטורי מרתק על גיור המוני של קהילת סן ניקנדרו באיטליה, בשנות ה 30 של המאה שעברה. כפר שלם של איטלקים שהחליטו לחזור ליהדות שהייתה שייכת לאבות אבותיהם אשר הומרו לנצרות נגד רצונם. הסיפור שולח שורשים בכל רחבי העולם לצאצאי הכפריים שרוצים להתחבר לעברם.
הסרט סקר את הפזורה האפשרית של האנוסים בדרום איטליה: קלבריה - אולי אשכנז במקור, בה רבנית קונסרבטיבית עושה חייל וסיציליה עם שרידים במשפחות ובבתי קברות וכן המקווה הנפלא שהתגלה בסירקוזה, בה מכהן מיום רב.
נקווה שיוצג פעם נוספת ביום חול
כ' בסיון יום זכרון[]
ברוך פלח במוסף לשבת של מקור ראשון כתב על מזכרת עיפה מן התופת | ברוך פלח - בקונטרס קטן ונדיר מתאר בעל הש"ך את המחזות הקשים בפרעות ת"ח ות"ט. עוצמת האכזריות מהדהדת את מעשי הנאצים ביהודים. לקראת צום כ' בסיון
בעל הש"ך, רבי שבתי בן מאיר הכהן (1621־1662), נחשב לאחד מגדולי ההלכה שבכל הדורות. פרשנותו והערותיו לשולחן ערוך שפורסמו לראשונה בהיותו בן 24 בלבד סללו את הדרך להכרה בר' יוסף קארו כפוסק הלכתי גם באשכנז, והפכו לחלק אינטגרלי מכל דפוסי השולחן ערוך הנלמדים עד ימינו. יחד עם הט"ז, בר הפלוגתא שלו, נחשבו השניים ל"אשלי רברבי": האילנות הגדולים הסוככים בעמקותם ובידענותם על שולחן ההלכה.
מרבית הספרים השונים שכתב בעל הש"ך הם בעלי אופי הלכתי, להוציא קונטרס זעיר ומרתק בשם "מגילת עיפה". קונטרס זה נדפס בפעם הראשונה בסוף הספר "שבט יהודה" מאת רבי שלמה אבן וירגא (1460־1554).
סיפור הפרעות
ספר שבט יהודה הוא כרוניקה היסטורית על תולדות ישראל ובעיקר על הפורענויות שעבר עם ישראל מימי קדם ועד גירוש ספרד. בספר שלובים רעיונות היסטוריוסופיים מרתקים על עניינים כמו גולה, גאולה והשגחה, רעיונות החורגים מן השיח הפילוסופי־יהודי המקובל בתקופה זו.
פרעות ת"ח ות"ט (1648־1649) התבצעו לאחר מות המחבר ולאחר שנדפס הספר לראשונה באדריאנופול בשנת שי"ד (1554), בשנית בקרקוב בשנת שנ"א (1591) ובשלישית בפראג בשנת שס"ט (1609). אחת המהדורות הראשונות של הספר נדפסה באמשטרדם בבית הדפוס של עמנואל בנבנשתי בשנת תט"ו (1655). הספר נכרך בכריכה קשה ומונה פ"ח דף. שער הספר עשוי חיתוך עץ מפואר ובו תבנית היכל הקודש, יכין ובועז ומעליהם דגל בית הדפוס וראש של אריה. אגב, כל הדפוסים הראשונים של "שבט יהודה" נדירים מאוד ונותרו מהם עותקים בודדים בעולם, חלקם אינם נמצאים אפילו בספרייה הלאומית בירושלים.
מי שחשב שהתיאורים הללו הם שיא האכזריות יזדעזע למקרא הדברים הבאים הממחישים את עוצמת השנאה והחייתיות של שונאי ישראל:
"והוציאו שם ספרי תורות וספרים ולוחות נבובות. ועשו שטח גדול מהיריעות וישטחו שטוח על פני האדמה בחוצות ורחובות ושחטו על היריעות זבח משפחה ומשפחה בחלפים וחרבות: חכמים ונבונים, זקנים וזקנות, זכרים ונקבות. והרגו אחים לעיני אחיות ושחטו ביום אחד בנים על אבות. ובמקומות המקווה המטהרת מכל טומאות ותועבות שם היו מטבילין כלים ונדות וזבות השליכו שם ט"ו מאות ילדים תמימים בריאות ויכסו עליהם עפר ועודם מפרפרים ושפתותיהם בקבר דובבות.." (שם).
לזכר אותם מאורעות איומים ציווה בעל הש"ך את כל צאצאיו אחריו לצום ביום כ' בסיוון שנחשב ליום צום לאומי מאז מסעות הצלב:
"על כן קבעתי לעצמי ולדורותי לבנים ולבני בנים יום צום ותענית ואבל ומספד וקינה ביום כ' לחודש סיון שבו נתנה התורה" (שם, עמ' פח).
פיאוני - מיהדות סין[]
עטיפת הספר אתר סימניה
רומן על יהודי סין מאת פרל ס. בק. תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת פן/ ידיעות ספרים, 384 עמ', 98 שקלים
אילת נגב כתבה באתר הארץ מיום 13 במאי 2013 על על יהודים מלוכסני עיניים - המחברת פרל ס. בק כתבה בזמנו את הרומנים "האדמה הטובה" ו"בית מריבה" ראו אור בעברית מיד עם פרסומם בשנות ה-30. ב-1938.
בספרה היא הביאה את סיפורם של פיאוני ודוד. פיאוני - פירוש השם הוא אדמונית החורש, הפרח הלאומי של סין - היא נערה יפהפייה שבהיותה בת שמונה נמכרה כשפחה תמורת מאה דולר למשפחה יהודית בצפון סין. היא גדלה עם בנם היחיד, דויד, כאחות ואשת סוד.
פיאוני בקיאה היטב במנהגים היהודיים. כמשרתת הראשית, היא זו שמכינה את קערת הסדר וטומנת את פיסות החמץ ברחבי הבית כדי שאביו של דויד יוכל לקיים מצוות ביעור חמץ כהלכתה. היא משגיחה שהעוגיות שנקנו בשוק לא יכילו שומן חזיר. אבל מצב הקהילה בכי רע: בית הכנסת מתמוטט ואוצרותיו נשדדים, הקהילה מידלדלת. החגים היהודיים מתערבבים במקומיים. נישואי תערובת מכרסמים בכל משפחה. אפילו מר עזרא, אביו של דויד, הוא בן למאהבת הסינית של אביו היהודי, ואת סעודת הפסח הכשרה הם אוכלים במקלות אכילה כסופים. "לאן נעלמו היהודים? כולם תמהו על כך. לא היו רדיפות או גילויי עוינות אחרים מצד הסינים, ובכל זאת הם נעלמו, וכל דור היה מצומצם מקודמו".
מאתר סימניה - "קורותיה של משפחה יהודית–סינית עשירה בעיר קַאיפֶנג שבסין באמצע המאה התשע–עשרה מסופרים מבעד לעיניה של פיאוני המשרתת. פיאוני נמכרה למשפחה בילדותה וברבות הזמן נהפכת לדמות מרכזית ומשמעותית בה - כמעט בת משפחה אך בכל זאת משרתת. היא גדלה להיות בחורה יפה ופרובוקטיבית ומתאהבת בבנה היחיד של משפחת עזרא, אך השניים מנועים מלהתחתן מטעמי מסורת. פיאוני נקרעת בין רצונה לממש את אהבתה לבין נאמנותה למשפחת עזרא ורצונה למלא את חובותיה ולציית לגבולות מעמדה.
“פיאוני מכיל סצנות חינניות ודמויות צבעוניות שקוראיה של פֶרל ס. בָק הורגלו לקרוא עליהן ברומנים שלה על סין.“ New York Herald Tribune
“פשטות נפלאה מאפיינת את דרך הסיפור של הרומן הזה. ייתכן שזה מצופה, אבל זה בכל זאת נהדר.“ Saturday Review of Literature
“התחקירים המעמיקים שערכה פרל בק אפשרו לה להחיות תרבות בת 4,000 שנה באמצעות שרטוט קפדני של דמויות יומיומיות ותיאור מפורט וססגוני של חיי שגרה, מנהגי נישואים וקבורה.“ The New York Times
הספר מומלץ לקריאה
עיבודי הגניזה הקהירית[]
הניו-יורק טיימס כתב על הישגי המחקר במימצאי הגניזה הקהירית. כידוע, נמצאו בה יותר ממאה אלף קטעי מסמכים שנוצרו במשך כאלף שנים. המטרה היא למצוא את הקשר בין הקטעים ולהפיק מסמכים שלמים. הבעיה הקשה היא שהקטעים מפוזרים בספריות ברחבי העולם.
במפעל הגניזה הצליחה ללקט עותקים של חלק גדול מן הקטעים. וכשלוש מאות אלף במספר, עתה, מחשבים המצויים באוניברסיטת תל אביב מנסים למצוא את הקשרים בין המסמכים ואולי להפיק מסמכים מלאים. לפי החישובים אפשריים 13 מיליארד צירופים!!! כמובן, המטרה היא לגלות אלו מסמכים בעלי משמעות.
ארץ ישראל[]
מוזיאון ישראל - האוסף הארכיאולוגי[]
התצוגה הקבועה של האגף לארכאולוגיה במוזיאון ישראל מוקדשת לארץ ישראל, שהייתה ביתם של עמים בעלי תרבויות ואמונות מגוונות במשך למעלה ממיליון שנה. בתצוגה יותר מ-6,000 חפצים שהתגלו בישראל במהלך חפירות ארכאולוגיות והיא מספרת סיפור ייחודי הערוך בשבעה פרקים עוקבים השופכים אור על אירועים היסטוריים משמעותיים, על הישגים תרבותיים ועל התפתחות טכנולוגית, כל אלה תוך תיאור חיי היומיום של האנשים שחיו באזור מאז תקופת האבן ועד התקופה העות'מאנית. בנוסף, גלריות הממוקדות בנושאים מיוחדים, כמו תולדות הכתב העברי, סיפורן של מטבעות ואוּמנות ייצור הזכוכית, מעצימות את סיפור התצוגה; כמו התערוכות מאירות העיניים המציגות את התרבויות השכנות: מצרים, המזרח הקדום, יוון, איטליה והמזרח התיכון המוסלמי, כולן תרבויות שהותירו חותם בל יימחה על האזור.
אתם מוזמנים לשוטט באתר האגף וליהנות מהצצה אל כמה מן האוצרות הייחודיים המוצגים בתצוגה. אנו תקווה שגם תגיעו אל המוזיאון ותבואו לבקר באגף.
מיכל דייגי-מנדלס אוצרת ראשית, האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן
על נעל מוזהבת ממדבר יהודה[]
פיסת העיר שנמצאה במדבר יהודה
צילמה : גיא שובל
רוני בר דיווח באתר הארץ מיום 21 במאי 2013 ממלכת יהודה לובשת פראדה - פיסת עור של נעל בעלת עיטורי זהב, שהתגלתה במדבר יהודה, שופכת אור על אופנת היוקרה בארץ הקודש לפני כ-2,000 שנה
המימצא אמור להיות מוצג בבכנס שעורכות המחלקה לצורפות ואופנה והמחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל ב-23 במאי 2013 - אשה נעלה נעלה נעלה: על נעל מוזהבת ממדבר יהודה. עוד רוני בר כותבת על המימצא:
ד”ר גיא שטיבל, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, גורס כי פריט עור שנמצא ב”מערת האימה” הוא למעשה חלקו העליון של סנדל ששימש אשה יהודייה רמת מעלה בתקופת מרד בר כוכבא (136-132 לספירה). אם הוא צודק, סופה של בעלת הנעליים היה מר, לאחר שנמלטה עם שכבת העילית של עין גדי למערות באזור נחל חבר, שם מצאו אותם חיילי הלגיונות הרומיים.
עור העז החתוך בצורת האות הלועזית “וי” ועליו עיטורים מזהב נמצא כבר בתחילת שנות ה-60. כשרבו השמועות על בזיזת מערות באזור ומכירת תכולתן בשווקים בירדן, בבית לחם ובירושלים, יצאו ארכיאולוגים ישראלים למבצע “מערות מדבר יהודה”. אז, בין השאר, סקר הפרופ’ יוחנן אהרוני את מערת האימה, שקיבלה את שמה על שום השלדים הרבים שנמצאו בה. ערכם של ממצאי המערה התגמד לעומת אגרות בר כוכבא שנמצאו במערה סמוכה, ולכן הם לא זכו לתשומת לב רבה.
קבר שמעון הצדיק[]
קבר שמעון הצדיק ירושלים
קבר שמעון הצדיק ירושלים
(מהויקיפדיה העברית)
העדות הראשונה על המסורת בדבר קבורת רבי שמעון הצדיק במערה היא משנת 1235 (ד'תקצ"ה). העדות היא של רבי יעקב השליח אשר כותב: "וסמוך לירושלים מערת שמעון הצדיק ותלמידו".
בשנת 1641 מסר הקראי שמואל בן דוד על "מערה אחת, ובתוך המערה באר מים, ואמרו הרבנים ששם קבורת שמעון הצדיק ואשתו, והבור הוא טבילת אשתו". ייתכן שמסורת זאת נותנת פשר לשם בו כינו הערבים את מערת רבי שמעון: "ביר אל-יהודיה", שמשמעו הבור של היהודיה.
הקבר נחשב למקום מרכזי ומקודש בחיי היהודים בירושלים. נר תמיד הודלק במערה על ידי תושבי ירושלים היהודים. בחצר שמחוץ למערה נערכו חתונות של בני ירושלים אשר מסיבות שונות לא יכלו להתחתן בתוך העיר. עד היום נערכת בחצר המערה בל"ג בעומר הילולה גדולה לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי וטקסי חאלקה נערכים במקום.
בסידור "שערי דמעה ותפילה השלם" מצוי נוסח תפילה מיוחד לתפילה בקבר שמעון הצדיק: "רבונו של עולם אלוהי הצבאות יושב הכרובים, הנה באתי כהיום להשתטח ולהתפלל על קבר שמעון הצדיק הכהן הגדול, אשר שרת לפניך באמת ובתמים, ולכן אפיל תחינתי לפניך, כי כשם ששמעת את תפילת שמעון הצדיק אשר התפלל על עמך ישראל לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, כן תאזין ותקשיב ברחמיך הרבים גם את תפילתי ואת תחינתי אשר הנני מתפלל פה על קברו...".
התכנסות מיוחדת נערכה בקבר שמעון הצדיק בעקבות הדי הפרעות ביהודי קישינב בשנת תרס"ד (1903). באותם ימים קראו רבני העדה הספרדית לבני ירושלים לעלות לציון ביום פטירתו המשוער של הצדיק החל בכ"ט בתשרי, במטרה לערוך במקום תפילה לטובת אחיהם בגולה. בעשור השני של המאה העשרים התחזקה זיקתם של בני "היישוב החדש" בירושלים לקבר שמעון הצדיק.
בשנת תר"ע (1910) פרסם "האור" ידיעה כי תלמידים עבריים נהרו לקבר הצדיק בחגיגות ל"ג בעומר, ואילו לכבוד ההילולה בשנים תרע"ב-תרע"ד (1912-1914) יזמה אגודת הספורט "המכבי" תהלוכה בהשתתפות חבריה לציון, שם נערכו תרגילי-סדר ונישאו נאומים בגנות "המיסיון" ובתמיכת "התחייה העברית".
שכונת ניסן בק[]
מפה משנת 1930 ובה הופיע השכונה
(בעקבות ביקור באתר)
ניר חסון דיווח בעיתון הארץ מיום 21 באפריל 2011 נקודת החיכוך החדשה במזרח ירושלים - לאט לאט צומחת בשנים האחרונות התנחלות יהודית מול שער שכם. שמונה משפחות יהודיות עברו למקום בסיוע האפוטרופוס הכללי, שפועל לפינוי פלסטינים מהשכונה
בביקור באתר מצאנו במבנה ששופץ חמש משפחות יהודיות.
בכתבה של עיתון הארץ נאמר, בין השאר:
- בלב לבו של המרכז המסחרי של מזרח ירושלים, מול שער שכם, צמחה בעשור האחרון מיני התנחלות, בה מתגוררות כיום שמונה משפחות יהודיות. כניסת היהודים לשכונה התאפשרה בזכות סיוע של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, שפועל לפינוי משפחות ועסקים פלסטיניים מהשכונה. האפוטרופוס מסתמך על העובדה שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היתה במקום שכונה יהודית קטנה.
- מאז שנת 2002 הצליחו האפוטרופוס ועמותת מתנחלים בשם "חומות שלם" להביא לפינוים של שלושה מתחמים בשכונה, שאוכלסו מאז ביהודים. העמותה, שעם פעיליה נמנים ח"כ לשעבר בני אלון ופעיל הימין צחי ממו, מוכרת מפעולה דומה של פינוי פלסטינים ויישוב יהודים בשכונת שייח ג'ראח הסמוכה. שמונה המשפחות היהודיות שמתגוררות במקום זוכות להגנה של מאבטחי משרד השיכון. בימים אלו נעשים שיפוצים מקיפים באחד המתחמים, ודירה וחנות נוספות שהועברו לבעלות יהודית עומדות ריקות, כך שהיישוב היהודי הקטן צפוי לגדול בקרוב.
בויקיפדיה העברית נכתב: סופה של השכונה היהודית הגיע במאורעות תרפ"ט. ביום שישי, י"ז באב תרפ"ט (23 באוגוסט 1929), יצא המון מוסת מהמסגדים בהר הבית לאחר תפילת יום השישי לכיוון השכונות היהודיות בעיר החדשה דרך שער יפו ושער שכם. האספסוף שצעד דרך שער שכם פנה תחילה לשכונת מאה שערים ולאחר שנהדף משם עבר לתקוף את שכונת ניסן ב"ק. הפורעים הערבים רצחו בשכונה שבעה יהודים, פצעו אחרים, בזזו רכוש ושרפו בתי כנסת ובתים נוספים. לאחר המאורעות עזבו רוב התושבים היהודים את בתיהם ורק מעט יהודים ספרדים נשארו. רוב הבתים נתפסו על ידי מוסלמים ונוצרים.
בעשור הראשון של המאה ה-21 חודשה התיישבות יהודית בבתי ניסן ב"ק על ידי כמה משפחות יהודיות. בסוף שנת 2006 התגוררו בשכונה חמש משפחות יהודיות ובתחילת שנת 2011 התגוררו בשכונה שמונה משפחות יהודיות.
בקעת בית נטופה - מוצפת[]
חורף בבקעת בית נטופה - אל בטוף - המוצפת Winter in Al Batuf - Beit Netofa - Valley
מצגת של גיא שחר - חורף בבקעת בית נטופה - אל בטוף - המוצפת Winter in Al Batuf - Beit Netofa - Valley
בקעת אל-בטוף, בית נטופה, היא עמק שטוח בגליל התחתון. היא משמשת את תושבי היישובים שסביבה לצרכי החקלאות. בחורפים עתירי גשמים חלק משמעותי מהבקעה מוצף, והשדות מכוסים מים חודשים ארוכים ואינם מאפשרים עיבוד.
סרטון זה צולם ב-23 במרץ 2013, לאחר כחודש של הפוגה בגשמים המשמעותיים שירדו בינואר-פברואר, וניתן לראות בו את השטחים המוצפים הנרחבים.
בעקבות רכבת העמק - ,תחנת אלרואי[]
תחנת הרכבת באלרואי (צלם שבתאי שירן)
עין אלרועי (צלם: שבתאי שירן)
נחל קישון בחודש נובמבר 2010 צילם:שבתאי שירן
מאת: שבתאי שירן – "מורשת הגליל"
"בשם אללה הרחום והמטיב.... הסולטאן הכובש עבד אל-חמיד ....ציווה את מלאכת בניית קו מסילת הברזל מדמשק כדי להקל על קהל המאמינים לקיים מצוות העלייה לרגל" כך כתוב על האנדרטה הנמצאת בתחנת הרכבת המזרחית בחיפה, משם יצאה בשנת 1905 הרכבת הראשונה לכוון דמשק.
למעשה לא תרמה הרכבת החיג'אזית (כך שמה) הרבה לחיזוק העליה לרגל למכה אך היא תרמה תרומה אדירה לחיזוק ההתיישבות היהודית בעמקים, חיפה הפכה לעיר בזכותה, גם עפולה ואפילו טבריה נהנו ממנה. תרומתה הייתה אדירה להתפתחות ההתיישבות החקלאית בעמקים. מרחביה, תל עדשים, נהלל, כפר יהושע חבים לה את קיומם. קבוצת דגניה דרשה וקבלה רכבת מיוחדת שתקח את כדי החלב מחליבה של חצות בדגניה בכדי שלתושבי חיפה יהיה חלב טרי בבוקר. כל אלו הקנו לה את השם "רכבת העמק"
הרבה אגדות ובדיחות הלכו עליה. ספרו שהיא יותר איטית מחמור. סיפרו שתמורת בקשיש מתאים ניתן לעצור אותה בכל מקום שתחפוץ. סיפרו שהיא הייתה השעון על פיו התנהלו החיים בעמק. הסיור שלנו הפעם מוקדש ל"רכבת העמק" ליתר דיוק לקטע קצר לאורך המסילה ליד השכונה אלרואי. הכניסה לאלרואי היא מכביש 75 לקריית טבעון. 500 מ' מזרחית לצומת ג'למה נפנה לעבר אלרואי בכביש 7213 ומיד ימינה לדרך עפר שם נחנה את הרכב.
נעלה רגלית על גשר הרכבת הטורקי שם מונח קטע המסילה מקורי שנשמר היטב, על חלק מהאדנים אפילו רשומה שנת היצור 1908. מראש הגשר יש תצפית נאה על נחל קישון. שביל מרוצף יורד מהגשר אל גדת הקישון, עובר מתחת לגשר הכביש ומגיע לפארק העמקים. שני עצי תות גדולים מקדמים את פנינו ותותים אחרונים עליהם. עצי חרוב ואלון תבור ובגדת הנחל עץ אקליפטוס ענק, מהגדולים בישראל, שולחנות פיקניק של קק"ל מזמינים אותנו לפריסה ראשונה ולא אחרונה בטיול זה.
נחזור לכביש הגישה לאלרואי ועמו נמשיך כ-800 מ'. בעיקול השביל נמשיך היישר לפנים בדרך עפר קצרה, לעין אלרואי הנובע בצל עץ צפצפה גדול. מדרגות אבן מעניקות מקום ישיבה נוח למטיילים. מימיו הצלולים של המעיין נובעים כל השנה והם נאספים לבריכה גדולה שנחפרה כדי שאפשר יהיה לשאוב את מימיה ולהשקות בהם פרדס לימונים שצמח בעבר בקרבת מקום.
המעיין יוצר פלג קטן שזורם למרחק של כ-120 מ' לנחל קישון. לאורך הפלג צומחים צמחים הקשורים במים, כגון נענה ושנית גדולה. השביל ממשיך עוד מעט במורד הקישון ומגיע לעץ איקליפטוס נחמד. יופי של פינה, כדאי להתעכב כאן להוציא צידנית לפריסה שניה.
נמשיך כ 650 מ' בדרך עפר קצרה העוברת למרגלות אלרואי ומגיעה לתחנת הרכבת ההיסטורית של היישוב. תחנת הרכבת היא פינת חמד של ממש. לאורך קטע של המסילה ההיסטורית ניצבים מבנה התחנה וקרונות מטיפוסים שונים אחד מהם הוא קרון בילום, שבו השתמשו כעזר לבלימת הרכבת בעת עצירה. כיום שוכן בו מוזאון קטן.
יש גם פינת צל וכמה שולחנות לפיקניק. בהחלט מקום מתאים להוציא גזיה לפריסה שלישית. בזכות עירנותו של נחום לוי, איש אלרואי, ניצלה תחנת הרכבת ברגע האחרון מהריסה.
מכאן כדאי להמשיך עוד כק"מ לתחנת הרכבת של קרית חרושת והפארק הירוק לידה (מה דעתכם על פריסה קטנה?) ולסיים את הטיול בתחנת הרכבת המשופצת בכפר יהושע, שם נמצא מוזיאון קטן לתולדות רכבת העמק.
לפרטים נוספים הקש כאן ותגיע לאתר הדרכת טיולים "מורשת הגליל" - הרשמה בטל' 052-3246827 או בדוא"ל moreshetgalil@gmail.com
צרכנות[]
מוצרי לחם מאיתמר[]
מוגש כשירות לציבור - ללא אחריות
ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]
- קנ"א: לשבוע פרשת שלח תשע"ג
- ק"ן: לשבוע פרשת בעלותך תשע"ג
- קמ"ט: לשבוע פרשת נשא תשע"ג
- קמ"ח: לשבוע חג השבועות תשע"ג
- קמ"ז:לשבוע שחרור ירושלים תשע"ג
- קמ"ו:כ"ב אייר תשע"ג
- קמ"ה:בהר-בחוקותי - תשע"ג
- קמ"ד:ט"ו אייר תשע"ג
- קמ"ג:אמור - תשע"ג
- קמ"ב:אחרי-מות קדושים - תשע"ג
- קמ"א:ליום העצמאות - תשע"ג
- ק"מ:תזריע-מצורע - תשע"ג
- קל"ט:ביניים כ"ט ניסן - תשע"ג
- קל"ח:פרשת שמיני- תשע"ג
- קל"ז:ביניים כ"ב ניסן - תשע"ג
- קל"ו:חול-המועד פסח - תשע"ג
- קל"ה:לשבוע פסח - תשע"ג
- קל"ד: ביניים ח' ניסן- תשע"ג
- קל"ג: השבת הגדול ופרשת צו - תשע"ג
- קל"ב: ביניים א' ניסן- תשע"ג
- קל"א: ראש חודש ניסן ופרשת ויקרא - תשע"ג
- ק"ל: ביניים כ"ג באדר - תשע"ג
- קכ"ט:פרשת ויקהל-פקודי - תשע"ג
- קכ"ח: ביניים ט"ז באדר - תשע"ג
- קכ"ז: י"ד באדר - פורים - תשע"ג
- קכ"ו: ביניים ט' באדר תשע"ג
- קכ"ה: פרשת תצוה תשע"ג
- קכ"ד: ביניים ב' באדר תשע"ג
- קכ"ג: פרשת תרומה תשע"ג
- קכ"ב: ביניים כ"ה שבט תשע"ג
- קכ"א: פרשת משפטים תשע"ג
- ק"כ: ביניים י"ח שבט תשע"ג
- קי"ט: פרשת יתרו תשע"ג
- קי"ח: ביניים י"א שבט תשע"ג
- קט"ז: פרשת בשלח תשע"ג
- קט"ו: ביניים ד' שבט תשע"ג
- קי"ד:פרשת בא תשע"ג
- קי"ג: ביניים כ"ו טבת תשע"ג
- קי"ב:פרשת וארא תשע"ג
- קי"א: ביניים י"ח בטבת תשע"ג
- ק"י:פרשת שמות תשע"ג
- ק"ט: ביניים י"ב בטבת תשע"ג
- ק"ח:פרשת ויחי תשע"ג
- ק"ז:פרשת ויגש, חודש טבת- תשע"ג
- ק"ו:פרשת מקץ, חנוכה - תשע"ג
- ק"ה:פרשת וישב, ערב חנוכה - תשע"ג
- ק"ד:פרשת וישלח - תשע"ג
- ק"ג:פרשת ויצא - תשע"ג
- ק"ב:פרשת תולדות - תשע"ג
- ק"א:פרשת חיי שרה - תשע"ג
- ק:פרשת וירא - תשע"ג
- צ"ט:פרשת לך-לך - תשע"ג
- צ"ח:פרשת נח - תשע"ג
- צ"ז:פרשת בראשית - תשע"ג
- צ"ו:שמחת תורה - תשע"ג
- צ"ה:חג הסוכות - תשע"ג
- צ"ד:חג הסוכות ופרשת האזינו - תשע"ג