סיור בקדומים - יום רביעי 29 בפברואר 2012

ביתי אל מול גולן - הרי הגולן - מבט מקריית שמונה - משמאל "הסבא" - הר החרמון-צילם:יאיר כספי, מכללת תל-חי

תמונות מ"אצבע הגליל" -צילם:יאיר כספי,מכללת תל-חי

ליום י"א באדר - יום תל-יחי ראו:

התפתחות גבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית 1916 - 1924. הסכם סייקס-פיקו הותיר את הארץ ללא אצבע הגליל וחלק ניכר מהגליל התחתון. המושבות המבודדות בצפון - מטולה, כפר גלעדי ותל חי, נותרו מספר שנים בשטח הפקר, עד לסימונו הסופי של הגבול, בתוואי המוכר כיום, בשנת 1924

• פרקים בתולדות קריית שמונה:תל-חי וקריית שמונה
• איך הייתה נראית ארץ ישראל אלמלא העמידה של תל-חי

מורן החורש

מורן החורש פורח ברחבי קדומים - אדר תשע"ב

מורן החורש (Viburnum_tinus) הוא בטבע "צמח מוגן" (דהיינו:נאסר בקטיפה וכ"ו). הוא שיח ירוק-עד שגונו ירוק רענן. גבוה (עד 5 מ'), זקוף, עם עלים גדולים (אורך העלה 8 ס"מ) ופריחה לבנה בסוככים צפופים. גדל באופן טבע בצפון ארץ ישראל :בעבי החורש בהרי הכרמל והגליל.

הוא מתנהג בצורה שונה בצל ובשמש: באור מלא גדל מופע עם עלים יותר צפופים, ירוקים-כהים, גלדניים; בצל עבות (שזה בית-גידולו העיקרי) העלים מרווחים, ירוקים בהירים, רכים. פורח באביב. הפרח ארגמני בעודו בכפתור. עשרות פרחים ערוכים יחד בסוככים לבנים, לרוב פרחי ההיקף של הסוכך גדולים יותר, א-סימטריים, הפריחה עשירה, מכסה את כל השיח, מדיפה ריח נעים. הפרי ענבה שחורה מוארכת כביצה, חד-זרעית. כתב: מייק ליבנה אתר צמח השדה

מיכאל זהרי כתב בספרו:נופי הצומח של הארץ: מורן החורש שייך למשפחת היערתיים, בת 400 מינים, שמוצאה מאזורי האקלים הממוזגים - מצויים גם בגבהיים האלפינים של הרי האנדים בדרום אמריקה. נפוץ מהאיים הכנריים עד מזרח אסיה. הוא עדות לכך שהצומח בארצות אגן הים התיכון מורכב מפליטים ושרידים רבים:טרופיים וסוב-טרופיים - שנקלעו לכאן מאזורים אחרים או שרדו מתקופות שבהן האקלים היה שונה מהנוכחי.

הצמח הוכנס לתרבות הנוי (כמו בקדומים) בשל התפרחת הגדולה, מרובת הפרחים הלבנים ועליו ירוקי עד.

ראו את הפירות בצד שמאל

על רקע ה"בתה" - הצמחיה הטיפוסית לשומרון

נוף פורח

סחלב פרפרני

"סחלב האם" קדומים אדר תשע"ב

"סחלב הבן"

בשנים קודמות הוצגה במשתלת מאירה בקדומים תערוכה של סחלבים תרבותיים. אך בקדומים יש גם סחלבים מהטבע, עם כי בודדים. כמובן, הם צמח מוגן ונא לשמור עליהם.
סחלב פרפרני הוא סחלב נמוך, שכיח מאוד, נפוץ ברוב החלק הימ-תיכוני של הארץ ואף קצת מעבר לו כלפי המדבר. פורח מפברואר ועד אפריל. בתפרחות דלילות, 6–20 פרחים לתפרחת, מהלך הפריחה כרגיל: מלמטה כלפי מעלה עם הזמן (בניגוד לסחלב נקוד). הפרחים בצבע ורוד–סגול, עם עורקים וכתמים באותו צבע אך בגוון כהה יותר. השפית בלתי מחולקת. הדורבן קצר מאוד, צר, נוטה מטה. מואבק על-ידי דבורים שונות.
הפקעת חד-שנתית. היא אוגרת מזון בשנה אחת, ומתרוקנת לספק מזון לנצר בשנה הבאה. במקביל תופחת לידה פקעת חדשה, ועליה ניצני הנצר של השנה הבאה (בדיוק כך קרה בקדומים: השנה 2 במקום 1 - לשנה הבאה 4 !!!). הפקעת דומה בצורתה לאֶשֶׁךְ, וזה אכן פירוש שמה המדעי. זה גם מקור לאמונות ושימושים עממיים בצמח כמעורר תאווה מינית.
מפקעות של מיני סחלב שונים מפיקים אבקה קמחית המשמשת להכנת תבשיל דמוי פודינג הידוע בלשונות אירופה בשם סַלֶפּ, שאינו אלא שיבוש שמו הערבי סַחְלֶבּ, שהוא גם מקור השם העברי (בעבר הגו את השם בעברית שַׁחְלָב).
ידועים 35 מינים בסוג סחלב, מהם 11 בארץ. תפוצתם העולמית משתרעת מהרי הקווקז, הארצות שסביב הים התיכון, צפונה למערב אירופה, ומזרחה לאסיה לכל אורכה, עד יפן.

• כתב מייק לבנה

עוד עליו באתר "צמח השדה

• סחלבים מתורבתים במשתלת מאירה בקדומים

סירה קוצנית

סירה קוצנית - בטרם פריחה - רחוב נחלה בקדומים - פברואר 2012

סירה קוצנית היא בן שיח רב שנתי, מין יחיד בסוגו (מונוטיפ) ממשפחת הורדיים. גובהה עד כ-40 ס"מ, ענפיה קוצניים וצפופים, ומעוצבים בצורת חצי כדור הצמוד לקרקע. בסתיו, מלבלבים ענפים ירוקים מחיקי הקוצים החומים, הם מסתעפים לשני פיצולים, ולקראת הקיץ הופכים לקוצים ומתעצים.

הפריחה בפברואר - אפריל, התפרחת דמוית שיבולת וצבע הפרחים ירקרק. הפרי הוא בית גלעין כדורי ספוגי, צבעו לבן עד אדום, ולעת ההבשלה הוא הופך חום, ניתק מהשיח ומתגלגל ברוח. הסירה זקוקה למנות אור גדולות, ולכן אינה צומחת בחורשים, ומהווה מרכיב עיקרי בבתה בחבל הים תיכוני, בספר המדבר ובערוצי נחלים בנגב ובמדבר יהודה.

הסירה נחשבת במקרא כסמל לעזובה ולחורבן, ואכן היא צומחת במקומות ריקים, בדרך כלל בשלבים הראשונים בטור הסוקצסיוני. בעבר היו משתמשים בסירה להסקה, לייצור מטאטאים ולשתילה בבורות שיקוע בפתחי בורות לעצירת לכלוך היורד עם המים. הסירה הקוצנית גם שימשה לבנייה של קמרונות חבית וכיפות בבנייה הערבית מקומית "הורנקולרית" של ארץ ישראל.

השימוש ברפואה עממית - רן שפירא דיווח בעיתון הארץ מיום 12 יולי 2009 על הקוצים המטפלים בסכרת - בין השאר כתב:
בימי המשנה והתלמוד הכירו גם בסגולותיו הרפואיות של הצמח. לדברי שמש, הספרות התלמודית מתארת, למשל, שימוש בקוצים של הסירה לריפוי שחין, שהוא שם כללי למחלות עור. אנשי התקופה השתמשו בקוצי הצמח כדי להסיר חלקים נגועים בעורם. הרופא היווני דיוסקורידס, בן המאה הראשונה לספירה, סיפר בכתביו על שיקוי שהכינו מעלי הצמח כדי לטפל בחולים הסובלים משלשול, או מכאבי אוזניים.
במסורת הערבית בישראל מוכרת משרה שהכינו מהסירה הקוצנית כאמצעי יעיל להרגעה ולשיכוך פחדים, וכן לטיפול במחלות עיניים. אבל עמיתיו של שמש למכללה באריאל, מיקדו את תשומת לבם בשימוש אחר בצמח, שגם הוא מוכר היטב בקרב תושבי הארץ הערבים כיום, ובעיקר הבדווים: טיפול בסוכרת. ד"ר טובית רוזנצויג, מנהלת מעבדת מחקר בתחום הסוכרת במכללה, התוודעה לשימוש זה כשחיפשה תרופות לטיפול במחלה, המבוססות על צמחים הגדלים בשטחים פתוחים בארץ. "התייעצתי עם פרופ' זהרה יניב, שמתמחה בתרופות המבוססות על צמחים, והיא סיפרה לי שהבדווים מרתיחים את שורשי הצמח ומכינים מין תה, שעוזר לחולי סוכרת", אומרת רוזנצויג.
ראו ערך מורחב על עבודת ד"ר טובית רוזנצויג מקדומים:הסירה הקוצנית לטיפול בסכרת

צולם ברחוב נחלה בקדומים - פברואר 2012

דל-קרניים כרמלי

צולם בקדומים 23 פברואר 2012

דַּל-קַרְנַיִם כַּרְמְלִי (Tordylium carmeli) הוא סוככי חד-שנתי גבוה עם תפרחת לגובה 1.5-2 מטר. הצמח שכיח מאוד בצידי הדרכים. נבדל משאר צמחי משפחת הסוככים שתפרחותיו דלילות ואינן סימטריות - כלומר אינן יוצרות מעגל שטוח וסימטרי.

• מדריך פרחי הבר בישראל - הצמחייה הים-תיכונית - עמ' 58

סימן מיוחד – גבעוליו מחוספסים כנייר-זכוכית, בעיקר עם העברת היד על גבעוליו כלפי מטה, כי הם מכוסים זיפים קצרים הפונים מעלה.

פריחה - דל-קרנים כרמלי פורח בסוף האביב ואל תוך ראשית הקיץ, מאפריל עד יוני. התפרחת היא סוכך בן 3–7 קרנות מפושקות ושונות באורכיהן. אין עלי מעטפת, או שהם נושרים עד מהרה. הפרח לבן, עלי הכותרת מכוסים זיפים בצידם התחתון. עלי הכותרת החיצוניים בסוככון ובעיקר בסוכך גדולים מהאחרים. אחרי הפריחה נוטות קרנות הסוכך מעלה וכלפי המרכז, הסוככים נצמדים זה לזה ושומרים על הזרעים עד הירטבם בגשם של השנה הבאה. הפרי פחוס ורקוע כמטבע, מוקף מלל קרומי, קוטרו 7 מ"מ, והוא מכוסה שערות הדוקות.

• כתב:צבי ליבני צמח השדה

התפוצה

טיפוס התפוצה : ים-תיכוני

תפוצה בישראל : ים-תיכוני, בתות הספר, החרמון

עמידות למלח : גדל בקרקעות שאינן מלוחות

זיקה לבתי גידול מופרעים : בעיקר בבתי-גידול טבעיים , אך גם בקרבת האדם

• המקור:צמחיית ישראל ברשת

תפוצתו העולמית מצומצמת רק לארץ-ישראל ולסוריה.

צולם בקדומים 23 פברואר 2012

ותודה למנחם גופר מקדומים על הזיהוי (בעלון הקודם זיהיתי צמח זה בשם אחר

אירוס לבן מתורבת

צולם בגינה פרטית בקדומים אדר תשע"ב

(על האירוסים בכלל - מהויקיפדיה העברית)
אירוס כולל כ-300 מינים, שהם גאופיטים רב-שנתיים, הנפוצים ברוב אזורי העולם כצמחי בר או נוי.
גבעוליו של האירוס עגולים, צומחים ביחידים או בקבוצות. פרחיו של האירוס ייחודיים, שצורותיהם וצבעיהם מגוונים ומיוחדים. עטיף הפרח מורכב משלושה דורים בני שלושה עלים כל אחד. הפריחה בדרך כלל מתרחשת באביב.
רביה - בחלק ממיני האירוס קיימת אי סבילות עצמית - ההאבקה נמנעת באותו הפרח ולעתים אף בצמחים שונים בתחומי אותה המושבה. ההאבקה מתבצעת על ידי חרקים - בעיקר דבורים, הנמשכות לפרחים בשל ההאבקה המזינה.
מלבד הרבייה המינית, מתרבה האירוס לעתים קרובות ברבייה וגטטיבית על יד חלוקת קני השורש והצמחת גבעולים חדשים ממפרקים. לפעמים ניתן למצוא מושבת אירוסים זקנה וגדולה, שאינה אלא התפצלות של שורש אחד. במושבות כאלו הבשלת הזרעים היא נדירה מאוד.

תפוצה - אירוסי בר נפוצים באזורים ממוזגים-קרירים עד ממוזגים-יבשים בכל חצי הכדור הצפוני. רוב מיני האירוס צומחים בתצורות צומח פתוחות - חורשים פתוחים, גריגות ובעיקר בבתות עשבוניות, במקומות עשירים באור שמש. בארץ ישראל צומחים בר שישה עשר מינים:(ראו בערך בויקיפדיה)

תרבות - למרות שבטבע אין האירוסים נוטים ליצור מיני כלאיים זה עם זה, בצורה מלאכותית הדבר קל ביותר לביצוע. מקובל ליצור מיני וזני כלאיים לגינון, שכן צורותיהם וצבעיהם המיוחדים של האירוסים הופכים אותם לצמח מקובל ונפוץ בגינות הנוי. בשנת 1840 היו בקטלוג זני האירוס רק כ-100 זנים גנניים, אך בסוף המאה העשרים היו כבר למעלה מ-35,000 זנים שונים. עם המינים מרובי הזנים נמנים אירוס הולנדי, אירוס יפני ואירוס גרמני. מקובל למיין את האירוסים הגננים לפי תכונות מורפולוגיות שונות: גובהם (עד 37 ס"מ, עד 70 ס"מ ומעל 70 ס"מ), מולדת הצמח, צורת פרחיו או צבעו.

• המקור: הויקיפדיה העברית - לעיון נוסף הקש כאן

כתמה עבת-שורשים

בטעות כתבתי :" ניסנית דו-קרנית"

טעות ראו כאן כתמה עבת-שורשים

נוף קדומים

• נוף קדומים 10
• נוף קדומים 9
• נוף קדומים 8
• נוף קדומים 7
• נוף קדומים 6
• נוף קדומים 5
• נוף קדומים 4
• נוף קדומים 3
• נוף קדומים 2
• נוף קדומים 1