FANDOM


לקט אירועים לשבוע פרשת עקב

רבון כל העולמים אדון כל הנשמות אדון השלוםעריכה

תפילה זו מתחילה הפיסקה:"רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ אַבִּיר מֶלֶךְ בָּרוּךְ מֶלֶךְ גָּדוֹל מֶלֶךְ דּוֹבֵר שָׁלוֹם מֶלֶךְ הָדוּר מֶלֶךְ וָתִיק מֶלֶךְ זָךְ מֶלֶךְ חֵי הָעוֹלָמִים מֶלֶךְ טוֹב וּמֵטִיב מֶלֶךְ יָחִיד וּמְיוּחָד מֶלֶךְ כַּבִּיר מֶלֶךְ לוֹבֵשׁ רַחֲמִים מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים מֶלֶךְ נִשְֹגָּב מֶלֶךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים מֶלֶךְ עֹשֶֹה מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית מֶלֶךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל מֶלֶךְ צַח וְאָדוֹם מֶלֶךְ קָדוֹשׁ מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא מֶלֶךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מֶלֶךְ תָּמִים דַּרְכּוֹ: "

יש נוהגים לומר תפילה זו אחרי 'שלום עליכם', וסופה של התפילה אף רומז לפיוט 'שלום עליכם' שאותו אמרנו זה עתה. חלקים ממילות התפילה הזו אף הולחנו במספר מנגינות מוכרות, כגון: "וזכנו לקבל שבתות...", "ותן בנו יצר טוב", ו"אנא מלך מלכי המלכים". מקורה של התפילה אינו ברור, אך מסתבר שזמנה מקביל לזמנו של הפיוט 'שלום עליכם' - לפני כארבע מאות שנה.

תפילה זו רבו המתנגדים, אם כי מסיבה אחרת: חז"ל (ירושלמי, שבת טו, ג) אמרו שאסור לאדם להתפלל על צרכיו בשבת, וזו גם הסיבה שבתפילת העמידה של שבת לא אומרים את כל הברכות האמצעיות. אמנם ישנם דברים שאותם אנחנו מבקשים גם בתפילות השבת, כגון חזרת העבודה לבית המקדש או ברכת 'שים שלום', אך אין מבקשים בקשות אישיות בשבת. ומכיון שתפילה זו גדושה בבקשות אישיות, כתבו חלק מהפוסקים (ר' יעקב עמדין בשו"ת שאילת יעב"ץ, חלק ב סימן קכה. הרב חיים יוסף דוד אזולאי, מחזיק ברכה, סימן רסב ס"ק ג) שלא לומר את התפילה הזו בליל שבת כלל.

וכך כתב החיד"א:בקשת 'ריבון העולמים', עיניי ראו שְׁלֵמים וכן רבים שמנעו מלאומרה, והזהירו על כך. חדא משום 'אל ישאל אדם צרכיו בשבת', ועוד מכמה דברים שאין ראוי לאומרם. וכמה דברים שאומר ואינו עושה (=כוונתו, אולי למשפט: "כי הדלקתי נרותיי והצעתי מטתי והחלפתי שמלותי לכבוד יום השבת"), כאשר ישגיח בעין יפה.

ואולם, למרות דברי פוסקים אלו, ישנם רבים שנוהגים לומר את התפילה הזו, וכן הוא מנהג החסידים - שמייחסים חשיבות רבה לתפילה זו.

המקור: הרב ירון [המקור:עלון בארות יצחק

נשואים בין עדות שונות – יום טובעריכה

הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, כתב השבוע בעלון ךשבת על הבעיות הכרוכות בבחירת זיווג מתאים וזה בהקשר לט"ו בשבת. וכך כתב: לפעמים היו זוגות באים כי איזה "רב מקובל" אמר להם שהם לא מתאימים בגלל שמותיהם. ופעם אחת הרב קרא לאחד ה"רבנים" הללו ואמר לו שאם הוא ימשיך בדרכו זו הוא ינדה אותו ברבים. זו לא הייתה דרכו של הרב לאיים בנידוי. אבל במקרה הזה הוא חשש לעגינות של בנות ישראל ולכן הוא עשה כן.

גם היה הרב ז"ל משתדל לקרב ולפשר בין הורים וילדיהם כאשר ההורים היו מתנגדים לנישואים בגלל אהבתם את הילדים שלהם. והסיבות היו יכולות להיות שונות ולפעמים גם צודקות. והיה הרב ז"ל מנסה לפתור את הבעיה. אם על ידי שהיה שולח לפעמים את הבחור או את הבחור להתחזק בישיבה או במדרשה לפני הנישואין. אבל לא היה אומר להם אל תתחתנו בגלל הבדלים בקיום מצוות. תתחזקו ותתחתנו. תמיד היה הרב ז"ל אומר לזוגות כאלה. גם אם על פי ההלכה אתם צודקים ואין להורים זכות להגיד לכם עם מי תתחתנו. תקשיבו לדבריהם ואחר כך תחליטו בעצמכם. גם היה אומר כי אפילו אם ההורים טועים – חובת כיבוד אב ואם לא בטלה. וצריך לנהוג בהם כבוד גדול אפילו אם אומרים שלא יבואו לחתונה או איומים אחרים. חובת הכבוד להורים – תמיד קיימת. והיה מציע לזוגות כאלו לשלוח אל ההורים אדם נכבד, מישהו שדבריו נשמעים להם. שהוא ידבר איתם ויסיר את ההתנגדות שלהם.

אם היה הבדל בין הבעל לאשה בזרם תורני. אחד היה חרדי ואחד ציוני. אחד ליטאי ואחד חסידי. וכן כל ההבדלים הללו בצבעי הכיפות ובמקום שאליו שולחים את הילדים ללמד. היה אומר להם לפני החתונה תקבעו מי יהיה הרב שאתם מקבלים עליכם שניכם. אם יהיו שאלות במהלך החיים שלא תגיעו ביניכם להבנה. תשאלו את אותו הרב. בדרך כלל עם השנים היו מוצאים שני בני הזוג את הדרך הנבונה ולא היו צריכים להגיע לרב, אלא לעיתים רחוקות אם בכלל.

מרן הרב זצ"ל היה דורש כל שנה בשנה זו על ימינו אלו שהותרו שבטים לבא זה בזה הכוונה היא על כל הגלויות שבאו והתקבצו ממדינות שונות. כל אחד עם מנהג אחר, והיו בתחילה מתנכרים זה לזה. לא אוכלים זה אצל זה לא מתפללים זה אצל זה. ולא מתחתנים זה עם זה. ובימינו ברוך ה' שהתקרבו השבטים והגלויות השונות והתרבתה בהם האהבה והשלום. יותר ויותר זוגות נישאים ספרדים עם אשכנזים ושבטים הותרו לבא זה בזה. ועל זה צריך גם להאמר לֹא היה דבר טוב לְיִשְׂרָאֵל כמו העובדה שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבֹא זֶה בְזֶה. שיש נכונות ויש חתונות של עדות שונות אלו עם אלו.

הרב ז"ל היה מזכיר את הסבתא של הרב חיד"א ז"ל שהייתה אשכנזיה והתחתנה עם ספרדי, ובזמנו זה היה מאורע יוצא דופן. וכך היה עם גדולי ישראל האחרים, ההורים של האר"י הקדוש. היו משתי עדות שונות. אביו אשכנזי ואמו ספרדיה. גם רבי יוסף קארו ז"ל היה נשוי לאשה אשכנזיה. ומשפחתו של החיד"א המשיכה בדרכם.

גם בהמשך הדורות בצפת היה חכם גדול בשם רבי חיים סתהון זצ"ל שהיה רב בצפת וכתב את מנהגי צפת בספר ששמו "ארץ החיים" וגם הוא היה בן למשפחה מעורבת. בזמנם זה היה חריג, אך היום זהו דבר מקובל "הותרו זה בזה" וספרדים מתחתנים עם אשכנזיות ולהיפך. אומנם יש בזה בעיות הלכתיות והיה הרב ז"ל אומר לכל השואלים, שאחרי החתונה יבואו ויפתור לכם את כל הבעיות.

שכר שדכנותעריכה

(לאור חשיבות הנושא החלטתי להקדיש רשימה על כך - אולי הדבר יגרום ליוזמות חדשות)

בעלון שבת בשבתו כתב הרב ישעיהו שפירא, ראש ישיבת רמת גן על שכר שדכנות לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב - יום שבו היו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים כשהן מכינות עצמן לבניית בית נאמן בישראל. בדורנו אנו זקוקים לחיזוק רב במצווה הגדולה הזו, מפני שרבים מתקשים למצוא את זיווגם ולבנות את ביתם. ניסיונות מגוונים נעשים כדי לסייע לאותם רווקים ורווקות, וכך ראוי שיהיה - שכן דומה שאין פתרון אחד שיש בו כדי לתת מענה שלם לבעיה ההולכת ומתרחבת, שלה צדדים רבים ושונים. בשורות הבאות ברצוני להוסיף נדבך לבניין הזה,ולחזק הצעה שנשמעה זה מכבר ואני סבור שהיא בעלת חשיבות רבה לעניין חשוב זה.

כדי להעריך את גובה התשלום קיימתי שיחות עם אנשים שעוסקים במלאכה, מתוך ניסיון להעריך מצד אחד את כמות ההשקעה הנדרשת שדכן בשנת עבודה ממוצעת ומצד שני את כמות השידוכים שעולה בידו להוציא אל הפועל במשך תקופה כזו. בשדכנות, כמו בתיווך נדל"ן למשל, אין משלמים אלא על הצלחות. משום כך אי אפשר לראות במאמץ שהושקע בשידוך ספציפי מדד לגובה התשלום הראוי עבורו, ורק הערכה המקיפה טווח זמן רחב יותר עשויה להוביל לתוצאה הוגנת. על פי התרשמותי, ראוי שכל צד ישלם לשדכן 2500 ש"ח, וכך עשיתי אני (לאחרונה, המחבר השיא שני בנים - מזל טוב !) כדאי לזכור שבמסגרת 'מבצע חתונה' אין סכום כזה תופס משקל רב כל כך, ומנגד - ה'סחורה' שמקבלים בעבורו היא החשובה ביותר. אפשר לקצץ במנות, להוזיל את האולם ואולי אפילו להתחתן בלי תזמורת, כמו שנהגו רבים בעבר, אבל בלי שידוך - אין חתונה.

ולחיזוק העניין: הכסף בהקשר זה אינו מילה גסה כלל וכלל. כל שדכן שמח בראותו את הזוג תחת החופה, אבל כשגם חשבון הבנק שלו שמח - הדברים נראים אחרת לגמרי. כבר עמד שמעון בן שטח ותיקן כתובה לאישה ובכך פרט, לכאורה, מטבע קדוש ומרומם של אהבה נשגבה לפרוטות של ממון גשמי. אמר על כך מרן הרב קוק זצ"ל שכך עומק ברייתו של עולם, שדברים עליונים ונשגבים מקבלים את חיזוקם דווקא על-ידי עניינים פעוטים ונמוכים. יש בממון הגשמי כדי לחזק את האהבה הנשגבה שבין איש לאישה ולהרבות בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה.

מנהגים טורדניים לבאי חתונות עריכה

(לאור חשיבות הנושא החלטתי להקדיש רשימה על כך - אולי הדבר יגרום למחשבה חדשה)

הרב ישראל רוזן כתב בעלון לשבת "שבת בשבתו"

"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוהכ"פ
שבהן בנות ירושלם יוצאות... וחולות בכרמים
ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך
אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה"(משנה סוף תענית}

השבוע, בט"ו באב, נכנסנו לעידן החתונות בשעטו"מ. בהרי יהודה ובחוצות ירושלים ישָמע - ונשמע - קולות ששון ושמחה, חתן וכלה, מצהלות חתנים ומשתה נערים ונערות. עתה - עת לשמוח ועת לרקוד ועת לשיר ועת לנגן. בעתיד תגיע גם עת המחאה על מצוקת הדיור ועל יוקר גידול הילדים. בינתיים אנחנו עדין בשלב הראשון - בחתונה.

נעלה הפעם על ראש שמחתנו ובקורתנו כמה מנהגי חתונה שהשתרשו במחוזותינו. בטור אחר בעלוננו, במדור 'בגובה העיניים', מוחה הרב יוני לביא, בשכנוע רב ובחינניות נלבבת כדרכו, נגד חתונות הכסף המופרזות ומשיא עצות איך להימנע מהפקות ראווה נוצצות. אניח איפוא לנושא זה, שכבר דשו בו רבים, ואפנה מבטי לפינות 'אפלות' נוספות.

שיר הייחוד - הקטע הצורם ביותר באזניי, מלבד התזמורת הרעשנית, היא ה'ייחוד' הייחודי הממושך שהחלו לנהוג בו חתנינו וכלותינו. הללו מסלסלין בעצמם משל היו אדמו"רים המייחדין יחודין, ואין להם באוּלמם אלא מלאכי השרת, למעלה מן הזמן ולמעלה מן המקום. לא נתקררה דעתם של בני עדות המזרח, אשר חדר הייחוד זר למורשתם, עד שעמדו ונתקנאו באחיהם האשכנזים הזוכים לחדר ייחוד שתוכו רצוף אהבה ומיני מגדים, ואף הם התקינו עצמם למעמד זה. ובעיקר, נצטרפו לכת המחמירין המרבין בשיעורין ומותחין עד לפקיעה את עצבי הקרואים וזמנם. שימתינו! וכבר נזדמָנו לשמחת חתונה בה הסועדים סיימו את כל מלאכתם בעסקי המנות והקינוחים ועדין הזוג המיוחד בושש מלרדת אל העם...
אני יודע! הצלמים אשמים! הם רוצים פוזות יחודיות של שני כוכבי הערב, והרי למנהג האשכנזים בני הזוג מקפידים שלא להתראות בימים שלפני, על אחת כמה וכמה שלא להצטלם. חדר הייחוד הוא איפוא המיפלט הצילומי, סטודיו הנסתר משטף החוגגים ה'מפריעים'. לכלות ולחתנים שאינם אנוכיים, וגם ביום חתונתם וביום שמחת לבם הם מוצאים לנכון להתחשב בשושבינים וסובבים, להם ייאמר: שהו בחדר הייחוד (המומלץ בהחלט גם לבני עדות המזרח) י"ח עד כ"ב דקות 'גג', כשיעור הרעפת דברים הדדית, חיבוק ונישוק, ושבירת הרעבון, וצאו לשמח את משמחיכם. וכאן הצעה חדשנית; בעת הגשת המנה העיקרית, בתום ההקפות הראשונות הסוחפות, חזרו ל'סטודיו' לסט הצילומים האישיים, עם או בלי דודים ואחיינים.

ארכנות - הערה דומה אמורה בטקס החופה עצמה; משבח אני את הליווי המוסיקלי הפעיל שהונהג בעשור האחרון(?) הן במסגרת 'התוועדות מקדימה' לחופה, הן כרקע להצעפת פני הכלה ע"י החתן, והן בין גברא לגברא בעליית שבעת המברכים שזכו לכבד ולהתכבד. אבל למען השם, ובעיקר למען הקהל הממתין בצפייה דרוכה, אל תמתחו פרק זה במסכת ההפקה. כדאי לחשב מראש את אורך כל פעימה ופעימה, ולקוצרים ייאמר "ה' עמכם"! והערה בתוך הערה, בסוגיית טירחא דציבורא בארכנות-יתר, והיא מכוונת לעורכי החופות; מסיבות 'טקסיות' ראוי ורצוי לחתום על הכתובה ולערוך את 'קנין הסודר' מראש, בעת מילוי פרטי המסמך, ולא ליצור פסק זמן מיותר תוך-כדי המעמד. אלא א"כ מדובר במסורת משפחתית מקודשת מדור דור לפיה חתימת העדים, החתן והרב, והנפת הסודרין חייבים להיערך תחת החופה. כל מי שחושב כי כל מה שמכונה 'מנהג ירושלים' הוא מקודש ומכובד מחברו אינו אלא טועה.

דציבלים הערה נוספת קשורה בקולות וברקים והרעמת רמקולים מחרישי אזנים. פתגם אירי עתיק* אומר: 'עצמת השמחה כעוצמת הרעש', אבל מנגד עומדים דברי רבי נחמן: 'תן בלבנו שהשמחה הפנימית תשתיק את כל המרעישין, וזכני לבקר בארמון אשר בו שרים ושרות נוגנים ונוגנות בקול דממה זכָּה'. ויש לדון במימרת חז"ל (ברכות ו,ב): "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות", האם המימרא תקפה גם כאשר הקרוא לא נהנה מן הסעודה דוקא בשל חמשת קולות המחץ של התזמורת?

מי בעל הבית? - אכן, שאלות אלו ודומות להן נובעת משאלת יסוד; מי (יותר) בעל-הבית בחתונות של בני זוג צעירים הסמוכים עדין על שלחן הוריהם? בני הזוג או ההורים? לא מעט ויכוחים ואי-הסכמות נובעות מאי הכרעה בשאלת יסוד זו. עמדתי היא שההורים (ובפרט כאשר הם בעלי המאה) הם בעלי הדעה העיקריים, וסימנך: במרבית ההזמנות הם חתומים כמזמינים, ולא כמוזמנים.

(נכתב במוצ"ש ואתחנן)

על מושב נחלים שהיה בגלילעריכה

Nechalim galil

נחלים בגליל בצל החרמון

תושבי נחלים הותיקים - היום ליד פתח תקווה - עוד זוכרים שהיו פעם בגליל - באזור "אצבע הגליל" - היכן שהיום נמצא קיבוץ הגושרים. את שמם הם קבלו מתיאור האזור:"אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר (ספר דברים, ח',ז'). אולי הציור יאפשר לדמיין איך נראה הישוב בגליל.

חמש דקות מקריית שמונה, מזרחה, נמצא קיבוץ הגושרים. בשנת 1943 היה במקום המושב הדתי נחלים. בתום חמש שנים של מאבקים עם ערבי הסביבה מבחוץ והקיבוצים השכנים מפנים, הם עזבו את המקום. את ביתם הקימו בשנת 1952 בפתח תקווה. מה שנותר מהמושב הדתי הוא כתובת גדולה נחלים על מגדל המים.

מושב נחלים בגליל העליון הוקם על-ידי ארגון ירושלים - ארגון פועלים דתיים לאומיים מירושלים שהוקם, בשנת 1937, במטרה להקים מושב עובדים בארץ ישראל. בשנת 1939 הארגון יצא להכשרה החקלאית למושבה מנחמיה אשר בעמק הירדן. בשנת 1943, לאחר ארבע שנות הכשרה, הגרעין עלה להתיישבות בגליל עליון. שמו ניתן, כאמור, בשל שפע הנחלים בסביבה.

המושב היה אחד מ"מצודות אושיסקין". מנחם אוסישקין כתב בצוואתו כי יש להקצות באזור משבצת קרקע לכל אחת מן התנועות ההתיישבותיות. הווה אומר: גם לתנועת ההתיישבות הדתית. דן, דפנה ושאר ישוב קיבלו את משבצות הקרקע שלהם ועכשיו הגיע הזמן להקצות קרקע גם לפועל המזרחי.

קבלת הפנים לה זכו התושבים:

להלן המכתב שכתב ועד גוש הישובים בצפון למתיישבי נחלים בגליל העליון זמן קצר לאחר שעלו על הקרקע. המכתב המקורי נמצא בארכיון הציוני ובמוזיאון " בית החלוץ הדתי" . " הננו מודיעים לכם שלא נשלים בשום פנים עם יצירת עובדות אלה ודורשים מכם פינוי מיידי של השטח וקיום ברור ביניכם ובין המרכז החקלאי וועד הגוש. אנו תובעים מכם לא להביאנו לידי מעשים שעלולים לפגוע גם בכם וגם בנו, במקרה של סירוב מצידכם לתביעתנו הנל" .

מקור:זאב גלילי.

במלחמת השחרור, אי שיתוף-הפעולה, בתחומים משקיים, כלכליים ואפילו ביטחוניים, מצד היישובים השכנים גרם לכך שחברי הגרעין הדתי נאלצו לנטוש את המקום. באחת הלילות פונו תושבי המושב ושוכנו בתור פליטים בבית-ספר דתי בעיר חיפה.

על סופה של ההתיישבות סיפר חיים כהנא, מוכתב נחלים בגליל:
תוך כדי מלחמה פינו את הנשים ואת הילדים לחיפה. בישוב נשארו רק הגברים. אמרו לנו, שהנשים אחרי המלחמה לא כל כך התלהבו לחזור לנחלים. וכך חזני עם המרכז החקלאי סיכמו על החלפת מקום ההתיישבות. בהתחלה דיברו על ולדהיים – היום בית לחם הגלילית. בינתיים נתפס המקום – הקדימו אותנו האחרים. כך עברו לשפלת יהודה – אל הכפר הטמפלרי – וילהלמה. העברה היתה מסודרת. התושבים עברו כולם מהגליל ליהודה. כל מה שהיה בנחלים ניטש. הבקר שהיה לנו בנחלים יצא למרעה בשדות הערבים, קבל קרציות ומת מקדחת. וכך החלו מחדש את בניית הבית בשפלת יהודה. שלום נוי מספר כי הוא הציע לחזני להישאר בגליל, אם יצליחו לגייס קבוצת חלוצים חדשה. היתה קבוצה כזאת שחיכתה להתיישבות. היה היתה ב"ביריה". אבל חזני אמר שלום איו ברירה עוזבים. האנשים קבלו את העברה באופן טבעי. המשפחות עזבו קודם, הגברים באו אחר כך. פרנסה לא היתה. מזכיר חוץ היה ממורמר. כסף לא היה ואמר אם יתנו כסף נשאר. התקיימה ישיבת מזכירות. חיים היה שומר באותו ערב, נכנס לישיבה ואמרתי שזה לא יתכן שמזכיר החוץ לא ייסע לבקש עזרה. אמרתי שאני אסע. נסעתי למחרת לכפר הרוא"ה לפויטונגר. בשבת פגשתי אנשים. אמרתי להם פסח מתקרב לאנשים בנחלים אין מה לאכול. הביאו אותי לחיבת ציון, ללוטבק, שהיה חבר ב"כופר הישוב". מ"כופר הישוב" קבלו כל הישובים תקציבים למימון ההגנה שלהם : לבניית מקלטים, עמדות ותקציב הגנה. לנו לא רצו לתת. אמרו שאנחנו עומדים לעזוב. זה היה לפני פינוי המשפחות. לוטבק שלח אותי לתל אביב, לסוכנות, נסעתי לשם ביום ראשון, קבלתי שיק. לא רציתי לעבור דרך הבנק, פחדתי שייקחו את הכסף, נסעתי ליפה ל"משביר" , קניתי אספקה והבאתי הביתה. ראיתי שהצלחתי, קבלתי אומץ. חזני לא היה בעד שיתנו לנו ישוב אחר. לא היה בטוח שאנו מסוגלים להקים ישוב חדש. מנהל הסוכנות- חורין – אמר האנשים האלה סבלו כך כך הרבה, עכשיו לא יתחילו לבנות ישוב חדש, אין לכך כסף. זה המושב היחידי שלא עזב אף אחד והדבר היה מחייב את הסוכנות. מכיוון שויהלמה השתחררה, אמרו שנעבור לשם. עד שהגענו נכנסו כבר אחרים . (פליטים מעטרות ליד ירושלים ומבארות יצחק בנגב – שני ישובים שננטשו במלחמת השחרור).

השביל התלוי בבניאס- מסלול טבע והיסטוריהעריכה

השביל התלוי בבניאס

צילם:שבתאי שירן

השביל התלוי בבניאס- מסלול טבע והיסטוריה - מאת: שירן שבתאי – "מורשת הגליל"
אוגוסט, חם, רוצים רק מסלולים של מים וצל, הרי כזה לפנינו.

לאחר הירידה במדרגות אנו עומדים על הגשר התלוי תחתינו שוצף וקוצף הנחל, המים מתחתרים בעוצמה בין סלעיי הבזלת, יוצרים אשדים לבנים. צבע המים נצבע בירוק בהיר הנוטה לאזמרגד. מעל הזרימה ג'ונגל של צמחיה. הליכה נוספת בשביל ואנחנו צופים אל המפל הגועש, נחשולי המים מתחרים ביניהם מי יגלוש מטה קודם והמים פורצים ונוחתים בכוח אדיר ובשאון מחריש אל ברכת המים מתיזים עלינו טיפות משובבות נפש.

מהמפל ניתן לחזור חזרה אל הרכב או להמשיך במסלול של עוד כשעה וחצי אל מעיינות הבניאס, בדרך נעבור ב"בריכת הקצינים", בטחנת הקמח המשוחזרת, נחצה את נחל גובתא מתחת לגשר רומי ואנחנו באיזור המעינות.

בין בריכת הקצינים לטחנת הקמח ישנו שלט המפנה אותנו לארמון אגריפס, ארמון זה ששרידיו מרשימים אף היום, 1950 שנה אחרי בניתו, הוא רגע של קורת רוח לחובבי ארכיאולוגיה והיסטוריה.

מעט דמיון ומעט עזרה של השילוט (או המדריך) ואנו רואים את שני מגדלי השער הגדולים, את חדרי המשתאות, את מזרקות המים, את בית המרחץ את פלגי המים הזורמים בארמון ואת הירוק ירוק הנוכח גם היום. נעבור מתחת לכביש במסדרון בן 2000 שנה שנשתמר בשלימותו, נתרשם מאבני הגזית המסותתות, כל אחת למידתה. ונספר לילדים את סיפור הארמון ובמיוחד את סיפור בעליו, אגריפס השני. המקור: סיורים מודרכים במקום ניתן לעשות עם שירן שבתאי 0523246827

הכנס השנתי השנים עשר- מחקרי עיר דודעריכה

כנס המוקדש כולו למחקרים עדכניים אודות ירושלים הקדומה וגבעת עיר דוד. בין הדוברים בכנס ניתן למצוא את טובי חוקרי העיר וחופריה אשר משתפים את הקהל הרחב בתוצאות עבודתם בשדה המחקר והחפירות הארכיאולוגיות. במיוחד לערב זה נפתחים אתרי החפירות בעיר דוד וכך ניתנת לציבור הרחב אפשרות נדירה להצצה על עבודת השטח המאומצת. סיורים בהדרכת טובי המדריכים יוצאים אל האתרים השונים. ספרי מחקר העוסקים בירושלים מוצגים לעיון וקניה בעיר דוד לטובת אוהבי העיר ושוחרי עתיקותיה.

הכנס השנתי ה-12 מחקרי עיר דוד 8 בספטמבר 2011

תוכנית הכנס

כנס מחקרי עיר דוד ה-12 יתקיים ביום ה, ט' אלול התשע"א | 8/9/11

החל משעה 16:00 יתקיימו סיורים (על בסיס מקום פנוי), באתרי החפירה החדשים ובדרך עולי הרגל- מנהרת המסתור מעיר דוד אל אבני הכותל המערבי.

הסיורים הם לאתרים הבאים: (התקבל במייל)

  1. תעלת הניקוז
  2. בית המעין
  3. חפירות אילת מזר


לפרטים נוספים: 02-6719453 | megalim@cod.org.

150 שנה לעצמאות איטליה ביצוע חגיגי של va pensiereעריכה

Va' pensiero... Riccardo Muti speaking about Italian culture, Opera di Roma, 12.03

Va' pensiero... Riccardo Muti speaking about Italian culture, Opera di Roma, 12.03.2011


ב-12 במרץ האחרון איטליה חגגה 150 שנה להיוסדה. לכבוד המאורע ניצח ריקרדו מוטי באופרה של רומא על "נבוקו" מאת ורדי. ביצירה יש אמירה לא רק מוסיקלית אלא גם פוליטית: היא מספרת על עבדות היהודים בבבל, ובאיטליה "מקהלת העבדים" היא סמל של הכמיהה של העם לחופש, עוד מן התקופה שאיטליה היתה תחת הכיבוש ההאבסבורגי, שנים בהן נכתבה האופרה.ברלוסקוני היה נוכח בקונצרט. ראש העיר של רומא, ג'ני אלמנו עלה על הבמה ונשא נאום ובו הזכיר את הקיצוצים שעשתה הממשלה בתקציב התרבות. מספר מוטי:-" הקהל היה נלהב ומחא כפיים עוד לפני תחילת האופרה. הכל התנהל כשורה עד שהגענו ל"מקהלת העבדים"(Va pensiero). הרגשתי מתח באוירת הקהל.יש דברים שאי אפשר לתאר, אבל מרגישים אותם. זה היה השקט שבקהל. יכולת להרגיש את ההזדהות של הקהל עם קינת העבדים השרים:"הו מולדתי כל כך יפה ואבודה".כשהמקהלה סיימה ,כבר התחלתי לשמוע כמה "bis" (הדרן). והקהל התחיל לשאוג: "Viva Italia!","! Viva Verdi" ולזרוק פתקים עם מסרים פטריוטיים".למרות שמוטי לא נוהג לנגן הדרנים באמצע האופרה,כי אופרה צריך לבצע ברצף מן ההתחלה עד הסוף, לא יכול היה לנגן סתם הדרן אלא עם כוונה מיוחדת.הוא פנה לברלוסקוני ולקהל ,כשזה השתתק, ואמר:" אני איטלקי אבל מסתובב רבות בכל העולם והיום אני בוש ממה שקורה בארצי. לכן אני נעתר לבקשתכם לבצע שוב "Va pensiero" לא רק בזכות האמירה הפטריוטית אלא משום שהערב,כשניצחתי על המילים "הו ארצי היפה והאבודה" חשבתי שאם נמשיך בדרך זו אנו נחסל את התרבות עליה מושתתת ההיסטוריה של איטליה. או אז, מולדתנו תהייה באמת יפה ואבודה."(מחיאות כפיים של הקהל והמבצעים)"אנו כאן באוירה איטלקית...ואני, מוטי, שתקתי הרבה שנים.עתה אני רוצה שניתן משמעות לשיר הזה. אנו בביתנו, תיאטרון רומא, ועם מקהלה ששרה להפליא ותזמורת שליוותה נהדר. אני מציע שתתחברו אלינו ונשיר כולנו יחד."כל התיאטרון קם על רגליו וכך גם המקהלה. זה היה רגע קסום באופרה.אותו ערב היתה לא רק הופעה של האופרה "נבוקו" אלא הכרזה של תיאטרון בירת איטליה כדי להפנות תשומת לבם של הפוליטיקאים . והרי הסרטון שהנציח את הרגעים מלאי ההתרגשות:(התקבל במייל)

כנס במיגרון 30 באוגוסט 2011עריכה

Synagogue at Migron

בית הכנסת במגרון

Old Well Migron

ילדים ליד הבאר העתיקה של מגרון

Children garden at Migron

גן ילדים במגרון

מגרון: הוקמה ע"י מוסדות המדינה בד' אייר תשנ"ט 1999. כיום, לאחר 12 שנים, הישוב מונה 50 משפחות, כ 300 תושבים.בישוב קיימים גני ילדים, מעון, מקווה ובית כנסת.

לפני חמש שנים הגישה תנועת "שלום עכשיו" עתירה לבג"ץ בה היא דורשת משר הביטחון לפנות את מגרון. בתשובתה לבג"ץ הודיעה המדינה כי היא מסכימה שהקרקע היא פלשתינית פרטית, וכי אכן בכוונתה לפנות את מגרון. ללא שמיעה אמיתית של טענות הישוב, ובהליכה עיוורת אחרי טענותיהם של אנשי שלום עכשיו, פסק בג"ץ בסוף חודש יולי להרוס את הישוב עד לסוף חודש מרץ 2012 זכותנו המוסרית וההיסטורית על אדמת מגרון הינה מוחלטת.טענות "שלום עכשיו" מופרכות במייל הזה במספר עובדות פשוטות:של מי אדמת מגרון באמת? ?

  1. הקרקע שעליה נבנה מגרון לפני 12 שנים היתה מאז ומעולם קרקע פנויה וטרשית. תצלומי אוויר לאורך השנים מוכיחים זאת
  2. לא במקרה בחרו מקימי מגרון את המיקום הזה. הם התרחקו במודע מחלקות מעובדות המפרנסות את בעליהן.
  3. ההתיישבות ביהודה ושומרון לא התבססה על גזל אדמות, ואף לא הוקמה על חורבות כפרים ערביים, בניגוד לערים ויישובים רבים ברחבי הארץ. [כמו צפון ת"א שהוקמה על חורבות הכפר הערבי "שייח מוניס"]
  4. ישנם לא מעט מסמכים רשמיים של מדינת ישראל שבהם נכתב במפורש שמדובר ב"אדמת נפקדים" המנוהלת על ידי הממונה על הרכוש הנטוש, ולא אדמות פרטיות!!5
  5. משרד הבינוי והשיכון של מדינת ישראל הכין תב"ע של 500 יחידות דיור ובה הוא כותב במפורש שהקרקע במגרון אינה פרטית, אלא שייכת לממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש.
  6. במשך שתים עשרה שנות פריחתו של מגרון, אף ערבי לא הגיש תלונה על גזילת אדמתו. רק אנשי "שלום עכשיו", שמחפשים כל דרך להתנכל ולהרוס את ההתיישבות, הצליחו למצוא ברשומות המתבססות על חלוקה פיקטיבית של המלך הירדני למוכתרים ממקורביו בשנות ה־ 60 - שמות הרשומים כבעלי הקרקע, החתימו אותם על ייפוי כח, ועתרו לבג"ץ.
  7. על חלק מהמגרשים יש טענות רכישה לאנשי הישוב בכסף מלא!! מאות אלפי שקלים הושקעו ברכישות.
  8. אם אכן מדובר כאן בסכסוך קרקעות, מדוע פנו אנשי "שלום עכשיו" לבג"ץ ולא למשטרה או לבית משפט שלום, אשר בסמכותו לדון בפלישה לקרקע פרטית? האם נעשה הדבר בתום לב?
  9. לתושבי מגרון אין ספק, אילו היה הדיון מתקיים בבית משפט רגיל, האמת הייתה יוצאת לאור!!

ובכל זאת, למה דווקא שם?מגרון לא הוקם במקום שבו הוקם במקרה. זוהי גבעה השולטת על הציר הראשי בבנימין, כביש 60 , והימצאותה במקום זה ללא ספק מונעת פיגועים. יש לה חשיבות אסטרטגית הן בטחונית והן התיישבותית. בכירי הצבא התבטאו בעבר, שאם יפונה מגרון, הם יקימו במקום מאחז צבאי. גם ממשלות ישראל בעבר הבינו זאת. אריאל שרון הגדיר את מגרון כ"מאחז אסטרטגי" שלא יפונה בשום מקרה.

במישור הציבורי - הפעולות הראשונות שאנו מתכננים בתחום זה:

  1. ארוע "סיום החופש" במגרון בתאריך ל' אב. 8\30 בשיתוף כלל המועצות בישובי יהודה ושומרון.2
  2. "שישי פעיל" הפגנת רכבים ניידת בכל יום שישי באזור אחר בארץ.
  3. כנס פעילי ליכוד ארצי במגרון.
  4. כנס רבני הציונות הדתית במגרון.5
  5. הקפות שניות במוצאי שמחת תורה במגרון.
  6. פעולות נוספות ככל שיתקרב המועד שאותו קבעו שופטי בג"ץ.

ככל שרבים יהיו שותפים למאבק, כך הממשלה תבין שמגרון היא תמונת ראי של ההתיישבות כולה!!

על מקומו של הרב בקהילהעריכה

(ממעייני הישועה)

Rav kehila

הרב רפי פוירשטין


עוד דברי תורהעריכה

  • ויקי-קדומים לשבוע פרשת עקב תשע"א

סרטונים נבחריםעריכה

הסוד של הרשות הפלסטינית נחשף

הסוד של הרשות הפלסטינית נחשף

We are the World - Pavarotti and Friends

We are the World - Pavarotti and Friends

האמת על "שתי מדינות לשני עמים

'שלושה מיליון צפיות ביו-טוב (האם הם יכולים לטעות! )