FANDOM


עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

100 1289

"כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ: לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה" (ספר דברים, כ"ד,כ') והימים לקראת מסיק זיתים - מטע זיתים בקדומים

פרשת כי תצא ממשיכה בסדרות של מצוות השייכות למצבים שונים בחיי היהודי. בעלי הראשונה, התורה מתארת מצב בו חייל יהודי יוצא למלחמה, ושם הוא מתאווה להתחתן עם אחת השבויות הגויות מהמלחמה. התורה מתירה לו לקחתה לאישה, אך מבהירה כי זהו מקרה בלתי רצוי.

פרשת כי תצא ממשיכה בסדרות של מצוות השייכות למצבים שונים בחיי היהודי.

בעליה הראשונה, התורה מתארת מצב בו חייל יהודי יוצא למלחמה, ושם הוא מתאווה להתחתן עם אחת השבויות הגויות מהמלחמה. התורה מתירה לו לקחתה לאישה, אך מבהירה כי זהו מקרה בלתי רצוי.

לאחר מכן התורה מצווה את ההלכות של "בן סורר ומורה", בו נער מתבגר גונב, גוזל מתהולל ועוד.

בעליה השניה התורה מתייחסת למקרה בו אדם רואה אבידה או בהמה של חברו שתועה בשדה, ועליו כמובן להחזירה לבעליה.

העליה מסתיימת בציווי של "שילוח הקן", כאשר רואים את האם רובצת על האפרוחים או הביצים, והשכר המובטח בתורה על מצוה זו הוא חיים ארוכים.

העליה השלישית מתחילה במילים "כי תבנה בית חדש", ובה אנו מצווים לקבוע מעקה בגג הבית, כדי למנוע חס וחלילה נפילה של אדם מראש הגג.

לאחר מכן התורה כותבת מספר דינים, בהם לא לזרוע תבואה כלאיים (שני מינים שונים יחדיו), וכן לא להרביע בהמות שונות יחדיו, ולא ללבוש שעטנז (בגד הארוג מצמר ופשתים יחדיו). כמו כן מתייחסת התורה לאיסורים של יחסים בין אנשים, והאיסור להתחתן עם ממזר (ילד שנולד מיחסים עם ערווה). על מנת להתגרש יש צורך בגירושים בבית דין יהודי, כיון שללא כך הנישואים הבאים יהיו אסורים, והילדים יהיו ממזרים.

בעליה הרביעית התורה מדברת על נקיון המחנה היהודי, כיון שהקב"ה נמצא בתוך העם במחנה ישראל.

כאן גם מופיע האיסור על זנות, וכן האיסור על הלוואה בריבית ליהודי (בשונה מהלוואה לגוי).

לבסוף, התורה אומרת כי כל היוצא מפיו של אדם הרי זה כמו שבועה, ועליו לקיים את דבריו.

בעליה החמישית התורה מפרטת את הדינים לגירושים. ראשית כל יש צורך בגט כתוב, ועל הגט להינתן בידה של האישה. גירושים של כהן הם מסובכים יותר, כיון שכהן אסור להתחתן עם גרושה, אפילו אם היא גרושתו, לכן גט לכהן הוא דבר רגיש יותר.

העליה השישית מתחילה עם מצוה יפה לפיה כאשר אדם מתחתן, הוא פטור מכל עבודה בצבא, ועליו לשמח את אשתו במשך השנה הראשונה לחייהם המשותפים.

כמו כן מופיע הציווי לזכור את אשר עשה ה' למרים בדרך בצאתם ממצרים.

העליה השביעית כוללת את מצוות ייבום: באם אדם נפטר ולא הותיר ילדים, מצווה על אחיו להתחתן עם אלמנתו, ולהקים שם לאחיו המת. באם הוא מסרב לכך, עליו לעבור את ה"חליצה", כאשר האלמנה חולצת את נעלו בפני זקני העיר והיא יורקת בפניו על כך שאינו רוצה להתחתן. תהליך החליצה קיים גם בימינו, והדבר נעשה בבית דין רבני.

גם במפטיר של הפרשה אנו קוראים על אחת משש מצוות: לזכור את אשר עשה עמלק, כאשר פתח במלחמה עם בני ישראל במדבר

המקור: התקשרות- חוויה יהודית רוחנית באדיבות אתר חב|ד ישראל

הזמנה ל"תפילת חנה" בשילה הקדומהעריכה

Tfilat hana2

הקרב על מערת המכפלהעריכה

הקרב על מערת המכפלה

(מתוך העלון לשבת "שלום לעם)
לקראת יום ההילולא של מרן ה'בן איש חי' שיחול השבוע, בי'ג באלול

השמועה חלפה בין הפרחחים הערבים בסמטאות חברון: 'רב יהודי הגיע לעיר, והוא מתכונן להתפלל ב'קלעה'!'

הצעירים המוסתים וחדורי השנאה עזבו את הבאסטות בשוק ואת בתי המלאכה, ורצו לכיוון ה'קלעה', מצודת הצבא הנטושה הסמוכה למערת המכפלה שבחברון, שבה קבורים אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ולאה. חברון של אותם הימים, לפני מאה וארבעים שנה, הייתה בשליטת הטורקים. הקאדי המוסלמי של חברון היה שונא יהודים בכל נפשו, והוא הסית את הצעירים נגד היהודים שניסו לבוא ולהתפלל ליד קברי אבותיהם. בכל פעם שיהודי היה מגיע לקרבת מערת המכפלה, היו הערבים מתנפלים עליו במכות ובאבנים, והיו מגרשים אותו בחרפות ובגידופים.

גם עתה אצו-רצו ערבים מכל עברי העיר בפנים מלאות משטמה לכיוון מצודת ה'קלעה' כשבידיהם מוטות ברזל ואבנים גדולות. הרב היהודי שהגיע להתפלל באותו יום היה רבי יוסף חיים מבגדד, הידוע כ'בן איש חי', שהגיע לביקור בארץ ישראל. אחת ממטרותיו בביקור הייתה התפילה על קברי האבות הקדושים בחברון, אבל הערבים לא נתנו לו למלא את מבוקשו. עוד בטרם פתח הבן איש חי בתפילה, התנפלו המוני ערבים על הרב ומלוויו, ואילולא כמה שוטרים טורקים שהבריחו אותו מהמקום, היה האירוע יכול להסתיים חלילה באסון כבד.

חזר הבן איש חי מחברון לירושלים בפחי נפש, ונפשו עצובה על כי לא הצליח להתפלל על קברי האבות. הוא עשה את כל הדרך המסוכנת והמפרכת מעירק לארץ ישראל כדי לזכות ולהתפלל ליד מערת המכפלה, ובגלל בני ישמעאל הוא יחזור לארצו בלי לממש את רצונו? הדבר חרה לו וציער אותו מאד. הקאדי של חברון הטיף לבני העיר נגד היהודים, ואמר להם שזה ביזיון לדת המוסלמית שהיהודים יתפללו ליד קברי אבותיהם. איש הדת המוסלמי הצליח לנטוע רגשי שנאה ומשטמה כלפי היהודים, אבל הבן איש חי בירר ומצא שאחד מנכבדי הערבים בחברון הוא רודף בצע, והוא יעשה כל דבר תמורת סכום הגון.

זימן הבן איש חי בחשאי את האיש, ואמר לו שהוא מוכן לשלם ביד נדיבה אם ייקח אותו לחברון ויאפשר לו להתפלל ליד מערת המכפלה. כאשר הערבי שמע שהוא יכול להרוויח כסף נצצו עיניו בתאוות בצע, והוא שכח כל מה שהקאדי אמר. הוא הביא את הבן איש חי בחשאי אל הקלעה והמתין שעה ארוכה עד שהבן איש חי סיים את תפילתו, והחזיר אותו בשלום לירושלים.

הבן איש חי אמנם זכה להתפלל על קברי האבות, אך ליבו כאב על כך שיהודים אחרים שאין להם כסף לשחד את הערבים, אינם זוכים לכך. כאשר הוא פנה לחזור לעירו ולארצו, החליט הבן איש חי לנסות ולגאול את מערת המכפלה מידי הישמעאלים ולהחזירה לידיהם של בני אברהם יצחק ויעקב. בדרכו מארץ ישראל לעירק הוא עבר דרך דמשק, שם ישב הפחה הטורקי שהיה מושל על סוריה ועל ארץ ישראל. הבן איש חי החליט לפנות אל הפחה, אך כיצד יגיע אליו? האם המושל הטורקי יסכים לקבל אותו ולשמוע מה בפיו?

בדמשק התגורר באותם ימים הגביר היהודי סניור שמעיה. הוא היה עשיר גדול והיה שולח צדקה לעניי ארץ ישראל. סניור שמעיה היה אדם מכובד, שהיה יוצא ובא בבתי מלכים ושרים. כאשר הוא שמע מה הבן איש חי מבקש, אמר סניור שמעיה שהוא ילך לפחה, ויבקש ממנו לפעול למען העברת מקום מנוחתם של האבות הקדושים לידיים יהודיות.

באותה עת הפחה לא היה בדמשק, והבן איש חי המשיך בדרכו לבגדד, אך סניור שמעיה לא שכח את הבטחתו לבן איש חי. לאחר כמה שבועות, כאשר הפחה חזר לדמשק, הגיע הגביר סניור שמעיה לבקרו ודיבר על ליבו שירשה ליהודים לקנות את מערת המכפלה. הפחה שכיבד את סניור שמעיה, הסכים לדבריו. כמה ימים לאחר מכן הגיע מכתב אל המושל הטורקי של חברון ובו הוראה מהפחה היושב בדמשק למדוד את המגרש של מערת המכפלה, ולהעמידו למכירה לכל המרבה במחיר. הפחה ידע שהיהודים יגייסו כסף מאחיהם העשירים כדי לפדות את מקום קבורת אבותיהם, ואולי חלק מהסכום הגדול יתגלגל גם לכיסו...

המכרז כבר יצא ועשירי היהודים כבר התכוננו לגייס סכום כסף גדול כדי לרכוש את המקום הקדוש, אבל אז שמע הקאדי על הדבר וחמתו בערה בו. שנאתו ליהודים הייתה עזה כמוות, והוא לא הסכים עם האפשרות שהיהודים יקבלו לידיהם את המקום הקדוש. כינס הקאדי את עשירי הערבים והחל להסית אותם בדברי בלע עד שהם הוציאו מכיסם סכומי כסף גדולים יותר מכל מה שהיהודים היו יכולים לשלם, וכך סוקלה המכירה של מערת המכפלה ליהודים.

שמע זאת הבן איש חי, והבין שמהשמים עוד לא הסכימו שמערת המכפלה תשוב לידי עם ישראל. ואכן, עברו עוד עשרות רבות של שנים עד שזכינו, ומערת המכפלה פתוחה כיום לכל יהודי, ובמאמץ קל אפשר להגיע ולהתפלל על קברי האבות הקדושים - דבר שבדורות הקודמים היה כרוך במסירות נפש של ממש.

הסיפור מתוך הספר החדש 'בן איש חי' היוצא לאור בהוצאת 'שלום לעם' לקראת יום ההילולא של מרן ה'בן איש חי' שיחול השבוע, בי'ג באלול. הספר החדש כולל סיפורים מתולדות חייו ותמונות נדירות של מרן ה'בן איש חי'. להשיג בטלפון 02-5022881

הצעות מכון המקדשעריכה

Macon hamikdash

מפירסומי המכון - ברשות מכון המקדש

שש שנים לחורבן -חומש- התישבות בצל החורבות. עריכה

Noar behomesh

נוער על בריכת המים בחומש

Madregot

מדרגות לבית שהיה בחומש

Cise eliah hanavi1

לצפיה בסרט הקש כאן

מאת: שירן שבתאי – "מורשת הגליל"

סיור בחומש הוא סיור סוריאליסטי כמו באתר צילום לאחר סיום ההסרטה, כבישים שמוליכים לשום מקום, מדרגות שמטפסות לשום בית, גדרות ללא חצרות ובראש הגבעה בריכה כתומה המספקת מים לכפרים הערביים בסביבה. חומש היא האנדרטה הישראלית לאיוולת ולרשעות. ישוב שחרב על בתיו וגינותיו, אהבותיו, שנאותיו וזכרונותיו וכמו בשיר על ילדה קטנה יחידה ותמה שעמדה ושאלה למה?.

חומש נמצאת בראש רכס הרים, צופה על חדרה מקרוב ומביט לת"א מרחוק, שמה נגזר משם הכפר הערבי הסמוך אל פונדקמיה שפירושו החמישה (פנטה= חמש כמו פנטגון) על שם חמישה כפרים שהיו כאן בתקופה החשמונאים ועד הביזנטית. במסגרת תוכנית ההתנתקות הוטל על גיורא איילנד, מסיבה שלא הובהרה עד היום, לסמן גם כמה יישובים לגרוש בשומרון. הוא צייר ארבע ישובים, אם היה מצייר שש היו מחליטים על שש, כדבריו, באותו רגע נגזר גורל הישוב. העקירה מחומש ושאנור היתה קשה יותר מן העקירה בישובי גוש קטיף מכיוון שחלק מתושבי הישוב לא היו מוכנים לנטוש מרצון וצה"ל והמשטרה גררום באלימות

"התנערי" סרטה של הבמאית מנורה חזני, אף היא מגורשת חומש. מציג את התקופה שמההחלטה על הגרוש ועד נסיון החזרה הראשון. הסרט הוקרן בערוץ 2 וניתן להקרנה באירועים פרטיים.

השטח לא הועבר מעולם לידי הפלסטינים ולא נעשה בו שום שימוש, גם לאחר הגרוש נותר השטח בשליטה ישראלית מלאה אך צה"ל מונע מיהודים את הגישה אליו (אין איסור על ערבים ישראלים או תיירים)

אף הציבור לא שכח. - בחנוכה תשס"ז הגיעו לישוב החרב כאלף איש לטקס הדלקת נרות. ב-ז'-ט' בניסן תשס"ז,26 במרץ-28 במרץ 2007 הגיעו לחומש כ-3,500 איש. לימור הר מלך (סון), שגרה בעבר במקום ושכלה שם את בעלה הראשון ערכה בחצר ביתה החרב את טקס ברית המילה של בנה שנולד לה מנשואיה השניים ליהודה סון במהלך יום העצמאות תשס"ז, 24 באפריל 2007, צעדו כ-12,000 איש להריסות חומש, ובהם משפחות בהם האם דוחפת עגלת תינוק, האב נושא ילד על כתפיו ועוד שלושה ילדים צועדים

בי"ח אב תשס"ח, שלוש שנים לחרבן, נערכה בין החרבות חתונתם של אסף ושונמית משה. כיום מחזיקה את המקום באופן קבע "ישיבת חומש" הבתים חרבו המגרשים שוממים, אך רוח חומש חייה, נושבת ובועטת. "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה .... ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא, טו-יז)

שירן שבתאי הוא מורה דרך בטעם יהודי 0523246827 האתר: www.מורשתהגליל.com

מסיק הזיתים - עם הגשם הראשוןעריכה

גילי סופר כתב במגזין "מסע אחר" ביום 17 אוקטובר 2010 עיצות למי שמנסה למסוק בעצמו זיתים ולהפיק מהם שמן (מצוטט ברשותה הטלפוני של נורית).

קודם כל הוא המליץ לעשות כן:"אין כמו הטעם של שמן זית שהופק מזיתים שקטפת במו ידיך. העץ מצדו זקוק רק שיהיה מי שימסוק אותו, ובתי בד שונים ישמחו להפיק עבורכם שמן מהזיתים שאתם קטפתם"

מקום בו ניתן למסוק זיתים הוא:"מרכז המבקרים מלוא הטנא, שמפעיל חילף מנחם ליד כרמי יוסף, מציע בין היתר סחיטת זיתים בכמויות קטנות (מ-40). מנחם מקבל את פנינו בבגדי עבודה כחולים ובחיוך רחב. דבר ראשון הוא טועם את הזיתים המרים כמות שהם, ומחייך. "יופי של זיתים", הוא אומר. "מאיפה הבאתם אותם?"

כמויות קטנות ניתן להפיק בשני מקומות :

  • בית הבד באיתמר

כמות התחלתית: אין. עד 100-120 קילו מצרפים זיתים של כמה אנשים מיקום: איתמר פתוח: מדי יום בעונת המסיק. יש לתאם מראש את ההגעה טלפון: ברק מלט 057-7526923 כשרות: כן

  • בד בבד

מחיר מינימום: 150 שקל מיקום: טלמון טלפון: חזקי בצלאל 052-6176801 מציע גם פעילות לקבוצה של עד 10 אנשים הכוללת מסיק עצמי, ביקור בבית הבד סיור בגבעת היקבים (כולל זחילה במערכות התת קרקעיות) ומיכל שמן בן חמישה ליטרים מתוצרת בית הבד. שלוש עיצות:

  1. כדי להפיק קילוגרם שמן צריך, בהערכה גסה, כחמישה קילוגרמים זיתים. אחוז השמן בזית מושפע מזן הזית, ממועד המסיק וממשטר ההשקיה. זיתים שהושקו יותר יכילו יותר מים ואחוז השמן בהם יהיה נמוך יותר (עד עשרה אחוזים)
  2. האם הצבע קובע: מזית ירוק יופק שמן בגוון ירוק וככל שהזית משחיר הופך השמן לצהוב יותר. לעניין זה גם השפעה על הטעם, טעמו של השמן הירוק אגרסיבי יותר, מריר יותר וחריף יותר. ובכל זאת הצבע לא משפיע על טיב השמן, כלומר שמן טוב יכול להיות ירוק או זהוב.
  3. תוך כמה זמן מהמסיק יש להפיק את השמן: יש להקפיד לאחסן את הזיתים במקום מאוורר ולהביא אותם לבית הבד תוך זמן קצר מהורדת הפרי מהעץ. מומלץ מאוד לסחוט את הזיתים עוד באותו יום. שמן מזיתים שעמדו שלושה ימים יהיה באיכות נמוכה מאוד. עוד לפני שמתחילים להוריד את הזיתים מהעצים כדאי לדעת איפה הולכים לסחוט אותם ולתאם את ההגעה עם בית הבד. זה עלול להיות קשה ומסורבל להתרוצץ עם שקי זיתים ולחפש איפה לסחוט אותם.

ליום עיון בנושא שימור הנשרים בישראלעריכה

במסגרת פרויקט "פורשים כנף על הנשרים והדורסים", מיזם משותף לרשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל, יזמנו כנס עם מומחים בינלאומיים בתחום מחקר ושימור הנשרים מרחבי העולם כדי לבחון כיצד לשפר את הנושא בישראל.הכנס אמנם סגור לציבור, אך כחלק ממטרות הכנס, הוחלט להציג חלק מהנושאים לקהל הרחב, ואתם מוזמנים לשמוע ולהשכיל בנושא, ביום עיון שיתקיים באוניברסיטת תל-אביב, אולם בר שירה, בתאריך 22.9.2011 בשעות 15:30-19:30.הכניסה חינם (הרשמה מראש, פרטים בהזמנה להלן). בברכה, הועדה המארגנת:ד"ר יהושע שקדי, ד"ר יוסי לשם, דן אלון, אוהד הצופה, ד"ר אדיב גל

Iom jiun nesharim

תוכנית יום העיון

סיור אחרי הצהרים בהר עיבלעריכה

(נא לוודא האם הסיור יתקיים בטרם היציאה)

הזדמנות מיוחדת לסיור בהר עיבל

השייך ג'עברי - גלן בק והתקשורתעריכה

(ברשות מחבר המאמר, אליקים העצני)
אליקים העצני כתב: התקשורת הישראלית, בדומה לתעלת שופכין, מוליכה רק מידע שלילי, מדכא ומייאש. שסתום מיוחד מותקן שם כנראה, החוסם כל אייטם חדשותי העשוי להכניס אור לתוך הקדרות, שביב של תקווה ועידוד.

הגיע לכאן השדרן והפרשן האמריקני גלן בק ועימו שובל של אלפי נוצרים, חברי קונגרס, אנשי דת וציבור, ובפיהם מסר אוהב ומחבק לעם ישראל: אינכם לבד! אנחנו - עשרות מיליוני נוצרים המאמינים מילולית בנבואות התנ"ך בדבר תקומת עם ישראל בארצו – עומדים אתכם: נגד מדינה פלסטינית, בעד אחדות ירושלים. היו חזקים ואמיצים! והאנשים האלה הם עמוד השדרה של המפלגה הרפובליקנית, התומכת בישראל מול נשיא דמוקרטי מסתייג.

את הבשורות הטובות האלה חסמה התקשורת, שהמעיטה, הלעיגה ובעיקר העלימה את גלן בק והופעותיו. בישראל אין מודעות לידידי-האמת שיש לנו באר'הב ולעוצמתם. התקשורת הישראלית דואגת לכך.

וגם כאן בבית כך. השייך אבו כאדר ג'עברי מחברון, אישיות דומיננטית, ראש אחת המשפחות הגדולות ביותר בעיר, בעלת מסורת של לקיחת אחריות ציבורית, הזמין את סגן השר איוב קרא לביתו לסעודת סיום הרמדאן ואמר לו (ולתקשורת) כך:

"הכרזה על מדינת פלסטינית היא סכנה לעם הפלסטיני. הרשות הפלסטינית אינה לגיטימית, היא מהווה רק 5 אחוזים מכל הפלסטינים ביו"ש. מהיום שנחתם הסכם אוסלו הוא מת, אוסלו הביאה רק אסון לשני הצדדים". התקשורת העברית העלימה את המידע הזה לחלוטין והדברים התפרסמו רק בערוץ 7 (30.8.11). בערבית הופיעה הידיעה באתר אינטרנט ובעיתון "פנורמה", וגם המשפט הזה:

"אנו מעדיפים לבטל את הרשות ולהעביר את השלטון האזרחי לידי ישראל, כפי שקורה במזרח ירושלים. אין מקום לשתי מדינות במקום הזה".

השייך ג'עברי גם שלח איגרת ברכה לגלן בק, לכינוס שערך למרגלות הר הבית, וגם פרסומה של זו נחסם. לשייך ולדבריו אוזן כרוייה בקרב הציבור הערבי שמדרום לבית לחם, ובהקשר זה כדאי לזכור שמרבית "ערביי ירושלים" הם ממוצא חברוני. את הדעות האלה מביע השייך בפומבי זה זמן ניכר ומשקלן רב, כי בהר חברון השלטון האמיתי הוא בידי השבטים. את עמדתו מתרגם האיש גם למעשים. בטכס שנערך בביתו העניקה לו מועצת קריית ארבע תעודת הוקרה על מעשה שהיה, שאנרכיסטים יהודים זממו להרוס בטרקטור בית כנסת ארעי שהוקם על אדמת אדם ממשפחת ג'עברי. כשבאו לבקש את רשותו, ביקש האיש הנחייה מהשייך, וזה אסר על מתן הרשות, "כדי שלא להצית אש". באותו המעמד, שנוכחו בו גם נציגי צבא ועיתונות, הכריז השייך שתושבי קריית ארבע הם לדידו בני המקום בעלי זכויות מלאות, לא פחות מכל חברוני ערבי. שנים רבות לא הורגלו אוזנינו לשמוע נימות כאלה, גם מפי יהודים.

ועתה, אם יש בכלל "זכות לציבור לדעת", מדוע כמעט והעלימו את גלן בק? ומדוע – דווקא בימי "ספטמבר השחור באו'ם" - מסתירים שיש בין הפלסטינים גם דעה אחרת, התואמת דווקא את עמדת הימין בישראל ואת עמדת המתנחלים?

האם מפריעה למישהו המציאות הזאת, שאכן כוחו של אבו מאזן ("אנשי תוניס", בפי העם הערבי כאן) מוגבל מאד? הלא מחצית מן הפלסטינים נתונה בכלל לשלטון החמאס וערביי ירושלים, כעולה מן הסקרים, בורחים מן המדינה הפלסטינית. ועתה - אם גם כוחות ניכרים מקרב ערביי הר חברון מתנגדים, מי נותר להלך עלינו אימים: ערביי נפות רמאללה ושכם?

האם מוטלת על הציבור "חובה שלא לדעת" עובדות מהמין הזה, הסותרות את התורה הקאנונית הכמעט-מקודשת של "שטחים תמורת שלום" ומסכנות תעשיית שלום אדירה, המגלגלת מיליארדים בכל העולם?

עזרה למיגרוןעריכה

Picture from migron

צולם על-ידי ועד מתיישבי בנימין ופורסם ברוטר-נט

להלן מייל שקבלתי. נא לבדוק היטב האם הכסף אכן מגיע ליעדו.

היום שאחרי ההרס. - תמיכה במשפחות שבתיהם נהרסו"חטא חטאה ירושלים"- בימי הרחמים והסליחות רואים אנו את החולשה הגדולה שקיימת במדינתנו וממשלתנו, אנו -תושבי מגרון לא נשברים , אוהבים אנו את ארצנו. בשעה קשה זו נתגייס כולנו לכפר ככל שניתן על חטא זה, נוסיף זכויות ונתמוך איש ככל יכולתו במשפחות שנתנו את כל הונם ואונם כדי לבנות בית בחלקת ארץ זו,מס' הטלפון של מטה מגרון לתרומות למשפחות- 0545210002 לתרומות: "בית כנסת חסדי גדעון קידה בנק אוצר החייל סניף 343 מספר חשבון 227800 ( יש אפשרות לקבל אישור לפי סעיף 46 למס."איש לרעהו יעזור ולאחיו יאמר חזק"

יחס הטורקים לעם ישראלעריכה

Ship that send by Tircian to save Jews from Spainץ

אוניה טורקית שנשלחה להציל יהודים מספרד בשנת 1495

למרות כל מה שקורה לאחרונה הבאתי מדבריו של הרב ישראל רוזן בעלון לשבת "שבת בשבתו"
"לא להבהל מהטורקי"

כאן המקום לאזכר מעט את מסכת היחסים החיובית (הכל יחסי) ששררה בין הממלכה הטורקית, וכן בימי טורקיה החדשה, לבין יהודיה ויהדות העולם. כדי להבחין בין טורקיה הפוליטית העכשווית לזו ההיסטורית ויחסה ליהודים - נאיית את שמה תורכיה, כדרך שנוהגים בקרב עדת יוצאי ארץ זו. הציון ההיסטורי המסכם את מסכת היחסים הוא "מלכי חסד", בלשון הרבנית.

'חסד נעורים' היא פתיחת שערי הממלכה התורכית, העותמאנית, לקליטת גולי ספרד ואנוסיה. בימי הביניים ובמרבית התקופות של העת החדשה לא סבלו יהודי תורכיה רדיפות או הצרת צעדים. אדרבה, הם זכו לחופש כלכלי והשתלבו בתפקידים מימסדיים ובפקידות העניפה ברחבי הממלכה העותמאנית. דורות על גבי דורות תרמו רבני תורכיה ('תוגרמה') לספרות התורנית, וכרכי השו"ת (שאלות ותשובות) תוצרת קושטא ואיזמיר ממלאים מדפים עמוסים בארון הספרים היהודי.

התקופה העותמאנית בארץ ישראל, עד לכיבוש הבריטי ב-1917, זכורה כתקופת פיתוח, בינוי ותשתיות ואי-שעבוד. התנועה הציונית חבה לעותמאנים את ראשית ימי ההתיישבות החלוצית. חסד נוסף אשר ינון לעד הוא דילוג שואת אירופה על יהודי תורכיה בזכות מדיניות הממשלה התורכית, למרות היותה משתפת פעולה עם הנאצים. יהודי יוון וסלוניקי נכחדו בשואה הנאצית, ואילו שכניהם הסמוכים, מעבר לגבול התורכי, נצלו.

ובאותו נושא:

באיזיט והיהודים עריכה

(מתוך הערך בויקיפדיה העברית על באיזיט השני)

לאחר מות אביו מהמט השני, כאשר התפתח מאבק הירושה ופרצו מהומות כנגד פקידות הממשל בהקשר למדיניות חלוקת הקרקעות, תועדו התקפות כנגד הקהילה היהודית, בעיקר כנגד המשפחות האמידות. באיזיט היה מוסלמי אדוק ובראשית ימיו הוגבלו צעדיהם של היהודים והנוצרים ברחבי האימפריה בניגוד למדיניות הפתיחות שהנהיג אביו, והוא אף הוציא צו בו הורה לסגור בתי כנסת שנבנו באיסטנבול לאחר כיבושה על ידי אביו.

עם זאת, בהמשך כהונתו, נהנו היהודים מתקופת שלווה, אשר השליכה על השגשוג התרבותי והכלכלי. ב-31 במרץ 1492 בצו המלכים פרננדו השני ואיזבלה הראשונה גורשו יהודי ספרד וארבע שנים מאוחר יותר ב-24 במרץ 1497, גורשו יהודי פורטוגל. היהודים נדדו מזרחה והתיישבו בצפון אפריקה, בארץ ישראל ובסוריה ובאנטוליה. בהגיע מגורשי ספרד לשטחי האימפריה העות'מאנית, חל שיפור ניכר במצב התרבותי של הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה, וגדולי המלומדים והמקובלים היהודיים של העת ההיא התגוררו עתה בשטחה. היהודים התיישבו בשלוש ערים מרכזיות, איסטנבול, אדירנה וסלוניקי, ומשם התרחבה התיישבותם לערים אחרות בבלקן כגון פלובדיב וסופיה שבבולגריה של ימינו. בתחילה הקימו לעצמם יהודי ספרד קהילות נפרדות, אך בהמשך הם השיגו עמדות כלכליות וחברתיות, והשפעתם על חיי הקהילות הוותיקות הייתה כה גדולה, עד שהן התבוללו לתוך הקהילות הספרדיות במרוצת השנים.

במקורות חיצוניים כמעט ולא מוזכר סיפור יהודי ספרד, וכשזה אכן מוזכר, מופיע הדבר בהקשר ההתרחבות מנסיכות לאימפריה עות'מאנית, בעלת פלורליזם אתני. באיזיט גילה חמלה כלפי המגורשים והפגין מדיניות שקולה ונבונה יותר מהנסיכים הנוצריים. בנוסף, לבקשת האמיר אבו עדאללה, שלח באיזיט השני צי בפיקודו של קמאל ראיס להגן אזור גרנדה. קמאל ראיס כבש את מלאגה ופשט על קורסיקה ובהמשך גם על פיזה. בין השנים 1490-1492 הובילו ספינותיו של קמאל ראיס, יהודים ומוסלמים אשר ביקשו להימלט מספרד, אל האימפריה העות'מאנית. יש הטוענים כי קשריו של באיזיט עם משה קפשאלי שהיה הרב הראשי של איסטנבול, הוכר כסמכות התורנית העליונה של כל הממלכה העות'מאנית והיה גם ידידו הקרוב של הקרוב של הסולטאן ושל אביו, סייעו בקליטת המגורשים ברחבי האימפריה‏‏[1] .היסטוריונים אחרים טוענים כי באיזיט השכיל להבין, שמגורשי ספרד, פורטוגל ומאוחר יותר נאפולי, הם בעלי ערך לממלכתו בשל היותם מלומדים ובעלי מקצוע ‏‏[2]. באיזיט לעג בפומבי להחלטתם של פרננדו ואיזבלה לגרש את היהודים. לאנשי חצרו נהג לומר שפרננדו אינו שליט נבון כלל ועיקר, מאחר שרושש את ממלכתו והעשיר את האימפריה העות'מאנית ‏‏[3]. באיזיט פרסם פירמאן לכל המושלים בנפות האירופאיות, המצווה עליהם לקבל את כל המגורשים לשטחיהם ולנהוג בהם בידידות, תוך איום בהטלת עונש מוות על כל מי שיפר הוראה זו. יש תיעוד לכך, שהיהודים לא רק הורשו להיכנס לשטחי האימפריה, אלא במקרים מסוימים סייעו להם להתיישב ואף הועברו אליהם פניות מצד גורמים רשמיים להגיע ולהתיישב בתוך האימפריה‏‏[4].

פקידיו של באיזיט אף סייעו לבעלי מקצועות שונים בהקמה ופיתוח מקצועם ועסקיהם, וכך, אחד מהחידושים הבולטים שהביאו עימם היהודים לתוך האימפריה העות'מאנית, היה הדפוס. בשנת 1493, שנה לאחר הגירוש, האחים שמואל ודוד אבן נחמיאס, ייסדו את בית הדפוס היהודי הראשון באיסטנבול. הם הביאו עימם מספרד מסגרות דפוס, שהיו בשימוש בית הדפוס הנודע באִישאַר, ואשר שמשו להדפסת ספרים בין השנים 1505-1509. ההגדה המצוירת הראשונה שראתה אור בדפוס, הודפסה באיסטנבול בשנת 1512. בנוסף, פיתחו ושכללו היהודים את תעשיית האריגים וצביעת הבדים באימפריה העות'מאנית. בתחילת המאה ה-16 מנתה הקהילה היהודית באיסטנבול 30,000 נפשות, והפכה להיות הקהילה היהודית החשובה ביותר באירופה.

.

הערות שולייםעריכה

  1. ‏רוזן,מינה,עורכת,ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 45-55. ‏
  2. ‏Inalcik,Halil,The Ottoman Empire,The Classical Age 1300-1600,The Trinity Press,London,1973, pages 28-35.‏
  3. ‏ Lewis,Bernard, The Jews of Islam, Princeton University Press,1984,pages 25-28.‏
  4. ‏Lewis, Bernard, The Jews of Islam, Princeton University Press ,1984 ,pages 28-32‏

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.