בית הכנסת בתפילה צילם: יונתן גורמזנו ומובא ברשותו עוד על בית הכנסת הקש וקרא
חג הסוכות לקראת סיומו. עם זאת, יש עדין אירועים שאפשר למצוא בהן עניין, כמו (אם לא יתבטל) - קיום ליל הושע-נא רבה בבית הכנסת שלום על ישראל ביריחו.
בשבת נקרא את פרשת בראשית. על פירוש רש"י לפסוק אין מה לחזור ובכל זאת מצאתי פירוש המכונה "נועז" על הקשר בין הפסוק הראשון של המקרא והפסוק האחרון. נכון, קצת קשה לקריאה: את התמצית אפשר לקרוא כאן ואת ההמשך בקישור למקור.
הבאתי שיר נחמד שחיבר ידידי צבי אלפר על "גן העדן" - אולי קצת שונה מן המקורי שנכיר בפרשת השבוע, אבל מקומות כאלה ניתן לגלות ברחבי ארץ ישראל.
הבאתי דברים על שני אנשי ארץ ישראל שאינם עימנו: יאיר מרדכי מקיבוץ שלוחות אשר נרצח בסוכות על הגנת תושבי ישובו - בתום עשר שנים הושלם ספר תורה שנכתב לזכרו.יעקב אשל מקדומים, אשר פיתח את "מחקרי יהודה ושומרון" עד להיותם למוקד ראשוני בחקר ארץ ישראל .
הגניזה הקהירית זכתה לאתר חדש כמו למגילות הגנוזות ועתה ניתן לצפות ברוב הקטעים - אם כי רק לאחר אישור העורך. דוגמאות יש באתר.
על קהילות ישראל בעבר ניתן לקרוא ב"מסעות בנימין השני". ראוי לציין כי במקומות בהן הוא ביקר, במחצית המאה ה-19, אין כמעט יהודים. "בני יהודה" מאפריקה אימצו מנהגים יהודים. 700 נפש הנמצאים תחת חסות רבנים קונסרבטיביים ורפורמים.
ואחרון, מצאתי ביו-טוב שני סרטים, אולי חדשים: האחד, על המוסד - 42 דקות (עם כל הכבוד לשליט שלנו לא הגיע) ושלושה סירטונים על מבצע יהונתן.
קריאה נעימה
עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל
סוף מעשה במחשבה תחילה[]
התורה מסיימת "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל [1].", ופירש"י: "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר [2] ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר [3] אשר שברת, יישר כחך ששברת.
לפיכך מתחילי מיד לקרוא "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים [4]" - ורש"י פירש :"בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת [5]" ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו [6]" שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (כתרומה שאין לה פדיון). וסימנך - הסיום "ששברת" בגימטרייה "בראשית ברא אלהים".
פרופ' מיכאל צבי נהוראי בדף שבועי של אוניברסיטת בר אילן מרחיב בנושא במאמר:פירוש נועז של רש"י לפסוק הראשון והאחרון של התורה
הוא חוזר על פירושו של רש"י לפסוק הראשון והביא מדברי פרופ' אברהם גרוסמן, אשר ביצירתו המופתית "רש"י" הוא כתב:
רש"י פתח את פירושו לתורה בעניין הזה בהביאו את המדרש מן התנחומא: שאם יאמרו האומות לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבע אומות וכו'. מובן שלפתיחה של ביאורו לתורה בזכות עם ישראל על ארץ ישראל הייתה משמעות רבה והיא נשאה מסר ליהודים באירופה ולסביבתם הנוכרית גם בזמנו של רש"י[7].
ועל שבירת הלוחות דרש ריש לקיש: "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' – אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששיברת". ובנוסח אחר במקום אחר: "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת, שאלמלא לא נשתברו נתחייבו ישראל כליה ח"ו, לכך נאמר אשר שִׁברת" ref>פסיקתא זוטרתא לקח טוב</ref>. דרשה [8]: נאמר: ד"א "ויחל משה" מהו כן? אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' יצחק, שהתיר נדרו של יוצרו
מדרשת ר' יצחק בשמות רבה עולה (ראו עוד שם סימנים א-ג) שעם הפרת הנדר של הקב"ה בטל תוקף העוון של "לא יהיה לך וכו'" מהלוחות הראשונים, ועל כן מן הדין היה לשבור את הלוחות כדי להושיע את ישראל מהעונש החקוק בהם. בהיבט זה מעשה השבירה היה מקור של ישועה, שכן הוא קיים את עם ישראל ואִפשֵר לקב"ה להתחבר עמם בברית חדשה.
ולסיכום:"עתה נשוב לשאלה שבה פתחנו ונשיב, שרש"י בחר לפתוח את פירושו לתורה דווקא בדרשתו הנועזת של ר' יצחק, שכן הרעיון הבסיסי שלה תואם את הרעיון הרמוז בדרשה על אודות הפרת הנדר של הקב"ה. ואכן, רק על פי תפיסה כזאת אפשר לו לילוד אישה לדרוש ולהכריז: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" וכו', שאם לא כן, הרי לא יעלה על דעתו של אדם לחוות דעה בשאלת סדרי עריכתה של התורה. על כן בהכרח נאמר שלדעת רש"י שתי הדרשות באות להורות שלעולם הקב"ה נכון להיענות לתקנות חז"ל שהזמן גרמן, כדי לחזק את ידי ישראל אפילו בפולמוס עם האומות המבקשות להחליש את הקשר שבין עם ישראל לארצו.
הצגנו את הצד השווה שבין כוונת דבריו של רש"י לפסוק הראשון שבתורה ובין דבריו לפסוק האחרון. התברר לנו שרש"י היה מעוניין להטעים את פירושו על ידי הכלל ההלכתי הנועז שעל פיו הקב"ה נענה לצורכי העתים של ישראל עד כדי סטייה מהסדר המוחלט של התורה, כאמור: "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה". הדרשה לפסוק הראשון של התורה והדרשה לפסוק האחרון משלימות ומבססות את אותו רעיון עצמו: את עצמת כוחם של חז"ל בהלכה.
מה טעם פתח בפרשת בראשית ?[]
קריאה מפי ששה רבנים
גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת[]
מתוך חוברת השירים של צבי אלפר - לפרשת השבוע
שתילי סחלבים במשתלת מאירה עברון בקדומים
אַלְפֵי סַחְלָבִים בְּכָל פִּנָּה וּפִנָּה
שְׁלַל צְבָעִים וְרִקְמָה
אוּטוֹפְּיָה בְּלֵב הַשָּׁרוֹן,
גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת,
עַיִן לֹא רָאֲתָה כָּזֹאת.
בָּאתִי עִם רַעֲיָה אֲהוּבָה
לְהִתְבַּשֵּׂם מִפִּרְחֵי הַגָּן
לְהִטָּהֵר בַּאֲוִירָה שְׁמֵימִית
מֵעֹל הַחַיִּים הַמַּבְעִית.
יֹפִי נָדִיר וְנִפְלָא
אַהֲבָה פְּשׁוּטָה בַּאֲוִירָה קְסוּמָה.
מַפְּלֵי מַיִם גָּלְשׁוּ בְּשִׁפְעָה
בֵּין צוּקִים מוּצַלִּים
רְסִיסֵי יַהֲלוֹמִים
נִצְנְצוּ בְּמִקְוֵה הַמַּיִם הַטָּהוֹר
נֶאֱסֹף כּוֹחוֹת וְתִקְווֹת
לְיוֹם הַמָּחָר, לִקְרַאת הַבָּאוֹת.
הכנסת ספר תורה לזכר יאיר אישי[]
(מובא לפי בקשת ידידים)
עיריה מרדכי כתבה בעלון "שבת בשבתו" ביום כ' בתשרי תשס"ב. לפני 10 שנים, נרצח אישי יאיר הי"ד בעת שמנע ממחבל מפגע להיכנס לקיבוץ שלוחות אשר בעמק בית שאן. הדבר אירע בשעת ארוחת הבוקר של חול המועד, בסוכת הקיבוץ, המשמשת בימי החג כחדר אוכל מרכזי. באותה שעה, רבים מבני משפחות הקיבוץ ואורחיהם אכלו ארוחות בוקר בסוכה. אילו יאיר ז"ל היה מגיע בוודאי היה שמח לפגוש את קהל הסועדים ולברכם בברכת חג. אילו המחבל היה מגיע לשם, אני נחרדת מלחשוב על ההרס והשכול הנוספים שהיה יכול לזרוע. לצערנו, לא היינו האחרונים להצטרף למשפחת השכול ורק לאחרונה הצטרפו תמימים וטובים נוספים. על פי צו ההלכה ימי האבל שלנו נדחו עד תום החג. בליל שמחת תורה, יומיים לאחר הרצח, בשעת ריקודי ההקפות, הציבור החליט בספונטניות לצעוד עם ספרי התורה, מרחבת בית הכנסת לכביש הגישה של הקיבוץ, למקום הפיגוע. הצהרה קולקטיבית של: "ואף על פי כן!". השנה, ביום השנה העשירי, שוב נצעד בשירה ובריקודים מהאנדרטה שהוקמה לזכרו באותו מקום ועד לבית הכנסת, להכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו. ושוב יתארח הקהל בסוכת הקיבוץ בשמחת חג. מובן שלמשפחתנו, ולי באופן אישי, קשה לשמוח, אבל המסר של סוכות אינו משתנה.
הזמנה לטקס הכנסת ספר תורה בחג הסוכות
לזכרו של יעקב אשל - איש ארץישראל[]
יעקב אשל ז"ל - התקבל מהמשפחה
(דברים מפי מאיר שילה - מייסד "יד זהבה" yadzehava@013.net)
בס"ד
תודה שולמית ובועז על ההזדמנות והזכות שנתתם לי לדבר על יעקב שעבורי ועבור בני משפחתי אתם חלק בלתי נפרד ממשפחתנו.
שלוש שנים עברו מאז הסתלקת בחטף מחיינו.
שלוש שנים מלאות בשמחות ולצערנו גם בצער ובכאב גדול. אי אפשר במעמד זה לא להזכיר את חנן, שהצטרף אליך ולאפרת, זכרם לברכה, והשארתם אותנו המומים וחסרים מאד.
למי שלא יודע, יעקב ושולמית הצטרפו למשפחתנו כמחותנים של הורי עם נישואיהם של חנן ואסתי בת השכנים שאומצה ע"י הורי לאחר פטירת הוריה, כדבריהם "מחותנים מבחירה". כבר בפגישה הראשונה הרגשנו כי זכינו לא רק במחותנים אלא בדודים חדשים. ומאז לאורך כל השנים הקשר התהדק והתחזק בנקודות שונות. יעקב ושולמית היו קשורים להורי גם בעובדה שהיו נחלאים בקיבוץ בארות יצחק קיבוץ בו נולדתי.
כשהגענו לקדומים עבדתי בחב' תפזול. לאחר מס' חודשים יעקב הציע לי לעבור לעבוד בחב' כצט כאגרונום. יעקב שימש אז כמנהל מקצועי של המחלקה החקלאית בכצט. עבדתי בכצט שלוש שנים. שלוש שנים של עבודה מקצועית מאתגרת ומעניינת. יעקב טיפח את האווירה המשפחתית בין העובדים, במקביל להשקעתו הרבה בהעצמה מקצועית של כל אחד מאיתנו העובדים. אנושיות וחום הלב של יעקב בשילוב הקפדה על דרישות מקצועיות גבוהות, הרשימו את כולנו ובאמת באותה תקופה המחלקה החקלאית התפתחה מאד ושמה הטוב נישא ברחבי העולם יעקב יזם ימי עיון והשתלמויות לעובדים והביא ארצה נציגי חברות מכל רחבי העולם כדי להעשיר אותנו בידע ובדרך זו חשף בפניהם את הישגי המחלקה בניצול היכולות של התכשירים באופן שלא היה מוכר וידוע בחו"ל. תוצאות הניסיונות שערכנו בהדרכתו זכו להכרה ולהערכה עולמית מחקריו הרבים פורסמו בכתבי עת בין לאומיים. זו אחת הדוגמאות לאישיותו המיוחדת והנפלאה של יעקב. אני רוצה שתדעו שיעקב היה אחד האנשים החשובים בארץ שתרם לפיתוח וקידום ענף החקלאות והכל בצניעות, בענווה ובנחישות. לצערי רבים אינם יודעים על כך וזה חבל. זה מזכיר לי את המפעל האדיר שיעקב יזם בשנים האחרונות,כינוס מחקרי יהודה ושומרון, במכללת יהודה ושומרון. יעקב הקפיד על כך שכולם ידעו שהמכללה הוקמה בקדומים ולא ויתר על כבודה של קדומים. אני מקווה שימי העיון בכנסים למחקרי יהודה ושומרון, שיעקב יזם יקראו מכאן ואילך על שמו, לכבודו ולכבוד כולנו.
הצטרפותם של יעקב ותבדל לחיים טובים וארוכים שולמית לקדומים, העניקו לנו ערך מוסף כקרובי משפחה לכל דבר. ערך מוסף, שלנו משפחת שילה, היה מאד משמעותי מכיוון משפחותינו היו קטנות מאד. יעקב ושולמית הצטיינו בדאגה, בהתעניינות, בפירגון וברוח טובה, בהתייחסות לפרטים הקטנים, בתשומת הלב לילדים עם התבגרותם. בסעודות שבת או חג. סעודות מעניינות ומרתקות עם סיפורים מהעבר הרחוק או מחוויות קרובות יותר. ואיני יכול שלא להזכיר את סעודת ליל יום העצמאות החגיגית והמשפחתית ביחד עם משפחת רוקח ומאוחר יותר הצטרפו משפ' שוורץ ואורחים נוספים. בסעודה זו יעקב ושולמית סיפרו לנו סיפורים על מלחמת השחרור שעבורנו היא שייכת להיסטוריה ועבורם היתה חלק מנערותם. היינו נשאבים לסיפוריו המרתקים של יעקב בכל התחומים ובמיוחד בסיפור משפחתו הירושלמית, הענפה והשורשית.
כשהחלטתי להנציח את אמי זהבה ואח"כ גם את אבי צבי, זכרם לברכה, בהקמת מכון יד לזהב"ה, יעקב היה האדם הראשון שהתייעצתי איתו. הוא התלהב מהרעיון, עודד אותי, עזר ותמך. עזר לי בקשרים עם גופים ואנשים והיה שותף פעיל בפעילות המכון ושימש כיו"ר המכון. תמיד התפעלתי איך אדם עסוק ומכובד כמוהו, מכבד אותי, מכבד את המכון בכל פורום. אישיותו המרשימה העניקה למכון מקום מכובד בין המכונים והמוסדות לזכר השואה בארץ ובחו"ל.
אני מקוה ששמו יונצח בכנסי יהודה ושומרון, אותם הוא טיפח במלוא העצמה, עד שהפכו לאחד המקורות החשובים לעדכון אוהבי ארץ ישראל בחידושי המחקר. עוד, החלטנו להנציח את שמו של יעקב בפרוייקט שימור קהילות ואתרים במזרח אירופה – פרוייקט בשיתוף עם משלחות צה"ל ובני נוער שנקרא "פרוייקט אשל" על שמו של יעקב.
קשה להאמין ששלוש שנים עברו ויעקב איננו איתנו. בכל פעם כשאני עובר ליד הבית הלב נצבט, והגעגועים צפים ועולים ומצטרפים לגעגועים אליך שולמית. לבית החם שלכם, לפתיחות הלב והנשמה.
הגעגועים אליך יעקב לשיחות היומיומיות, לסעודות השבת והחג, לסיפורים המרתקים שלך, געגועים ליעקב האידיאליסט ומלחמתך בדרכך המיוחדת לחיזוק אחיזתנו ביהודה ושומרון באומץ ובגאווה, געגועים לאישיותך החמה והאוהבת שהקרינה על כולנו, לחכמתך וצניעותך.
בימים אלו בין יום הכיפורים לחג הסוכות אנו עוברים מעולם רוחני וגבוה ממרומי קדושת יום הכיפורים למצוות ארציות של בניית סוכה, ארבעת המינים וכו'. שעות ספורות לפני חג הסוכות, חג שכולו שמחה, נזכור אותך יעקב בשמחה ובטוב לבב שהענקת לכולנו, ומהשמחה והעשייה הגדולה שאפיינו אותך, נמשיך כולנו הלאה.
יהי זכרך ברוך.
לימוד ליל הושענא רבה ביריחו[]
צילם:יונתן גורמזנו
אני והוא הושיע נא הקפות המזבח הם זכר ותיקון להקפות יריחו בשלום על ישראל ביריחו(אם יהיה אישור) ואם לא בבית חלגה
22:00 הרב יוסי פלאי (שלום על ישראל ביריחו)
24:15 התוועדות עם הרב עודד כיטוב
2:00 ניגונים ודברי תורה עם יובל אהרוני
ברוך מרזל יכבד את הערב בהשתתפותו
כבוד וניגון ילוו את הלימוד
תפילת ותיקין שחרית
נא להביא ארבעת המינים וערבות (ערבי נחל) הרשמה חובה ארנה 052-8699300. יוני 052-3527313
961 אוטובוס אגד תחנה נבו - אחרון ב-20:00 בערב וראשון ב-6:15 בבוקר.
הגניזה הקהירית[]
קטע ממסכת ברכות מהגניזה הקהירית -אוסף פרידנברג
פרויקט חדש מאפשר לעיין הקטעי הגניזה האתר החדש.
על הפרויקט - אתר פרויקט פרידברג לחקר הגניזה
פרויקט פרידברג לחקר הגניזה הוא פרויקט שאפתני ומקיף שאחת ממטרותיו החשובות היא למחשב את כל עולם כתבי היד של גניזת קהיר – תמונות, זיהויים, קטלוגים, העתקות, צירופים והפניות ביבליוגראפיות. אתר זה מציג את תוצאות עבודתו של הפרויקט כפי שהן זמינות מדי פעם.
חוקרי גניזה פעילים או חוקרים בתחום מדעי היהדות (או האסלאם) באופן כללי מוזמנים להירשם לאתר. אילו שאינם מעוניינים להירשם מוזמנים לבקר במערכת ההדגמה ("דמו") של האתר. האתר מפותח ומתוחזק על ידי "גנזים"" ,יחידת המחשוב של פרויקט פרידברג לחקר הגניזה, בראשותו של פרופ' יעקב שויקה.
עופר אדרת בכתבה בעיתון הארץ תיאר את הפרויקט להרכיב את הפאזל היהודי - וכך הוא סיכם:"יותר ממאה שנים מנסים חוקרים לחבר בין פיסות הגניזה הקהירית - אוסף עצום של כתבים יהודיים עתיקים שמפוזרים בעולם. כעת, תודות לטכנולוגיה ייחודית שפותחה בישראל ודומה לזאת של גוגל ופייסבוק, הגיעה סוף-סוף פריצת הדרך. הצצה לפרויקט ששופך אור חדש על מורשת הרמב"ם, רש"י ורבי סעדיה גאון"
בין השאר הוא כתב:"השבוע ישבו שני פרופסורים בבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, והמשיכו לנבור בערימת הדפים הבלויים שגילה שכטר לפני 115 שנה. כיאה לתקופה, הם עשו זאת על צג ענק של מחשב מקינטוש חדיש מצויד במקלדת ובעכבר אלחוטיים.
השניים, נחום דרשוביץ, מומחה ללוגיקה, וליאור וולף, מומחה ל"ראייה ממוחשבת" (המשמשת, בין היתר, לזיהוי פנים של אנשים), הם הצלע התל אביבית של פרויקט בינלאומי חדשני ומהפכני בשם "גנזים", שמרכזו באחד המגדלים בשכונת גבעת שאול בירושלים. מטרתו השאפתנית היא לשחזר את הגניזה הקהירית ולהציג גרסה מלאה ודיגיטלית שלה באינטרנט, לטובת הדורות הבאים.
"זה דבר אדיר. כשאנחנו מציגים את הפרויקט לאנשים יש להם דמעות בעיניים מרוב התרגשות", אמר דרשוביץ בעודו מביט בסריקה של קטע מהגניזה בכתב ידו של הרמב"ם. "אנחנו עושים פה דבר מאוד מלהיב - עיבוד מסמכים היסטוריים באופן ובהיקף שטרם נראו כמותם במדעי הרוח", הוסיף וולף.
על מסעות "בנימין השני"[]
יובל גלר כתב במוסף השבת של מקור ראשון על מסעות בנימין השני] וכך הוא תיאר את יושבי ארץ ישראל בסוף המאה ה-19:
נפתח בארץ ישראל: בירושלים מצא שישה שערים לכניסה לעיר, חמישה מהם פתוחים. ביקר בכותל המערבי, שם התפללו קרוב אליו, כי השלטונות התורכיים "לא נתנו רשות לבוא אל המקום פנימה להתפלל". כן היה בקבר שמואל הנביא, בקבר רחל, במערת המכפלה בחברון, בשכם, בטבריא ובצפת. בהמשך הגיע למירון, לקבר רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר.
על מצבם הקשה של היהודים בארץ ישראל כתב:
מצב היהודים בארץ-ישראל נורא הוא מאד, מי יכילנו? קשה כח סבלם ומי ישאנו?.. אבל, אם צלחה בידי תומכי ידיהם לקנות גם עבור היהודים חלקת הארץ, ויעוררו רוחם עבור האדמה, אז גם המה יאכלו מטובה ומפריה ישבעו….
לדעתו, הפתרון למצוקתם הכלכלית היא עבודת האדמה. העולים יעבדו בחקלאות ויגדלו עצי-פרי בקרקעות שייקנו עבורם על ידי נדיבים: "למראה העוני והלחץ אשר חזו עיני בין אחי בארץ הנבחרת, ארהיב בנפשי עוז להפיל את תחינתי עבורם, לפני אחינו בני ישראל בארצות אירופה".
עוד ביקר בעירק, קורדיסטאן, הודו ואירן - עליה כתב:
הם אולצו להתגורר בדרך כלל ברבעים נפרדים ונבדלים מיתר התושבים, מפני שנחשבו בעיניהם ל"טמאים"; לא ניתנה רשות למכור את סחורותיהם בחנויות, אלא ברחובות, והסחורה המותרת הייתה רק בשמים, סמי-רפואה ואבנים טובות; נאסר עליהם לצאת מבתיהם בעת רדת הגשמים, כי הגשם שוטף את טומאתם וחלאתם על אבני הדרכים, ואלה מטמאים את כפות רגלי הפרסים המוסלמים. ואם יצאו, יתנפלו עליהם, ירקו בפניהם ויבזום; נאסר על היהודי למכור לפרסי בשר טריפה; פרסים יכולים להיכנס לפרקים לבתי-יהודים לקחת בחוזקה כל הבא לידם, ולא יוכלו להתנגד להם, כי יוכלו לרוצחם וללא מציל; אם יריב יהודי עם פרסי והאחרון ייקחהו לבית המשפט, ויביא שני עדים שהיהודי נגע בו, השופט המוסלמי יענישו בקנס גדול. ואם לא יוכל לשלם הקנס, יוכה היהודי ללא חמלה. הוא הדין לנערים.
המוסלמים כיבדו רק את הרופאים היהודים, שהיו הטובים ביותר. הם השתדלו לדבר עם הפרסים להיטיב את מצב אחיהם היהודים, כי לולא זה לא הייתה תקומה ליהודים בארץ זו. בנימין השלישי התלונן על כך לסולטן העות'מאני, לקיסר צרפת נאפוליון השלישי, למלכת בריטניה ולראשי ממשלותיהם. בטהרן, שהתגוררו בה כ-500 משפחות יהודיות, ולהם 8 בתי-כנסת, המצב היה טוב יותר מאשר בערים אחרות בפרס, בזכות השגחת הממשלה עליהם.
על בנימין השני בויקיפדיה העברית:
רבי ישראל יוסף בנימין, הידוע בכינויו "בנימין השני", (נסיכות מולדובה 1818 - לונדון 1864). נוסע מפורסם.
שמו האמיתי של בנימין היה "יוסף ישראל פולטיצ'ני", הוא היה סוחר עצים בנסיכות מולדובה, שכשל בעסקיו, ו[פשט את הרגל, ובהשפעת סיפור מסעותיו של בנימין מטודלה, החליט להיות נוסע, וכינה עצמו "בנימין השני". מטרת מסעותיו המוצהרת הייתה איתורם של עשרת השבטים האבודים.
בשנת 1844 יצא למסעו הראשון למזרח, ונסע דרך וינה וקושטא. הוא ביקר במצרים, ארץ ישראל, סוריה, עיראק, ארמניה, כורדיסטן, איראן, אפגניסטן, הודו, וסין. במהלך מסעו פגש במזרח שבטים שונים בהם ראה את צאצאי עשרת השבטים. את מסעו סיים בשנת 1851 וחזר לאירופה, שם טרח בהדפסת ספרו של נתן נטע הנובר "יוון מצולה", על גזירות ת"ח ות"ט.
לאחר מכן יצא למסע בצפון אפריקה, וביקר בלוב, אלג'יריה, תוניסיה, ומרוקו. כשחזר ממסעו בשנת 1856 פרסם את ספרו "מסעי בני ישראל" שזכה לתהודה רבה.
בשנת 1859 יצא לצפון אמריקה, בה שהה כשלוש שנים, וכשחזר לאירופה פרסם את רשמיו בספרו "שלוש שנים באמריקה". על מסעו זה זכה בנימין לעיטורי כבוד ממלכי שבדיה והנובר.
בשנת 1864 החל בהכנות למסע נוסף למזרח, אך נפטר בפתאומיות ונקבר בלונדון.
זכרונותיו של בנימין מהוים צוהר חשוב להכרת חיי הקהילות היהודיות בזמנו.
"בני יהודה" - באוגנדה[]
בית הכנסת של קהילת האבאיודאיה בגבעת נבוגויה, ליד העיר מבאלה, אוגנדה - צולם על ידי ארז נמרוד כהן
דגל בתוך בית הכנסת של האבאיודאייה, משלב מגן דוד עם "עגור הכתר, סמלה של אוגנדה צילם:Amnon Shavit
ארי צבי זיבוטופסקי וארי גרינספאן נוהגים לסייר בקהילות יהודיות נדחות. בין השאר הם הגיעו לאוגנדה ומצאו שם את אָבַּאיוּדָאיה (Abayudaya) ("בני יהודה", בשפת הלוגנדה, מקביל במשמעות ל"בני ישראל".
הויקיפדיה העברית הוסיפה: עם הבדל מהותי: נהוג להניח של"בני ישראל" מהודו יש שורשים בישראל. הם קהילה במזרח אוגנדה שממלאת אחר מנהגי הדת היהודית ומהווה את חלקה הגדול של יהדות אוגנדה. הקשר בין האבאיודאיה לבין העם היהודי אינו אתני, אלא אימוץ הפרקטיקה הדתית של היהדות. כיום, הקהילה מוכרת כיהודית על ידי רבנים מהיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, אך לא מהזרם האורתודוקסי. היא מונה קרוב ל-750 נפש.
התיירים כתבו במוסף השבת של מקור ראשון על אוגנדה הקשר היהודי והביאו את סיפור יצירת הקהילה:
הסיפור המדויק המתאר מדוע החליטו בני שבט אבאיודיה לקבל עליהם את היהדות אבד במסורת העוברת בעל פה בשבט האפריקני, אך נראה שזהו סיפור הכוזרי של המאה העשרים. גיבור הסיפור ומייסד שבט אבאיודיה היה סמיי קאקונגולו Semei Kakungulu), 1869-1928), לוחם ומדינאי משבט בַּגַנְדַה (Baganda). במשך שנים רבות הוא זכה לתמיכת הבריטים ובתמורה סייע להם בדיכוי שבטים אחרים. בשנות ה-80 של המאה ה-19 הוא המיר את דתו לנצרות בעזרת מיסיונר פרוטסטנטי שלימד אותו לקרוא בתנ"ך בסווהילית. מבחינה דתית ופוליטית הוא המשיך להתפתח. בשנת 1913 הוא הפך ל-Malakite Christian, והצטרף לקבוצה שכללה כמה היבטים יהודיים. הבריטים החלו להגביל את מעגל ההשפעה שלו וב-1917 הוא עבר לאזור מבלה, במורדות המערביים של הר אלגון. שם, ב-1919 הקים קבוצה דתית משלו. הגרסה הדרמטית של הסיפור טוענת כי הוא הבין בסופו של דבר את מידת מופרכותה של הנצרות, קרע את חלקו השני של התנ"ך שלהם, ואימץ את היהדות עבורו ועבור מאמיניו, אשר מנו בתחילה מעל 3,000 בני אדם.
על הקשר עם יהודי המקום - הם סיפרו:"בשנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים החלה להתפתח באוגנדה קהילה של יהודים יוצאי אירופה. מעולם לא היה במקום בית כנסת או רב, אך כנראה שהיה בית קברות יהודי קטן. המושל הבריטי של אוגנדה היה היהודי סר אנדרו כהן ועד שנות ה-50 כללה הקהילה כעשרים משפחות. מצאנו תיעוד בארכיון של הקהילה העברית של ניירובי (Nairobi Hebrew Congregation) לכך שהקהילה האוגנדית הקטנה הזמינה מצות מניירובי כל שנה. במהלך שנים אלו אנשי הקשר היהודים העיקריים עם בני אבאיודיה היו ויקטור פרנקו, מהנדס חשמל שגר בקמפלה, ומוריס לויטן, סוחר יהודי. עד לשנות ה-60 של המאה הקודמת, נציגות ישראלית קטנה בנתה שם בתים וכבישים ואף נטלה חלק בבניית נמל התעופה של אנטבה.
וכן תיאור של חתונה - התחנה הבאה הייתה בית הכנסת, על מנת לערוך חתונה בסגנון יהודי. במבלה, אנוש אסף 5 טבעות עבור חמישה זוגות שיינשאו בחתונה בסגנון יהודי. מרביתם, ובכללם אנוש שלו יש כבר ארבעה ילדים קטנים, נישאו בחתונה אזרחית לפני שנים רבות. החתונות התקיימו בבית הכנסת הקטן והמטופח הממוקם לצד קיר הלבנים הבנוי למחצה של בית הכנסת הגדול העתיד להיות מוקם שם. בני האבאיודיה ידעו את העקרונות המנחים של מרכיבי החתונה היהודית, ואנו השלמנו את השאר. הם ידעו, למשל, על מרכזיותה של הכלה: החתנים הגיעו לבושים בבגדי היום-יום שלהם, כאשר כל קהל הנאספים המתין לכלות שהיו בביתן, מתגנדרות בבגדים מהודרים יותר מאלו שיכולנו להעלות על דעתנו.
הטקס החל בברכה על היין הכשר שהבאנו מהארץ. אחר כך חזר אנוש על ברכת הקידושין והטבעות נמסרו לכלות. אז שברו החתנים כוס זכוכית לקול שירת "אם אשכחך". שבירת הכוס הייתה חשובה להם. אנו שוכחים כי היא נובעת מערכה של הזכוכית בעבר ומהכאב הכלכלי הכרוך בשבירתה. כך היה במקרה זה. "יהודי מארצות הברית תרם לנו כסף על מנת לקנות כוס לחתונה", סיפר אנוש. שאלנו אם יש להם שיר חתונה מסורתי, ובמנגינה ובמקצב אפריקניים קלאסיים הם שרו ורקדו למילים מתהילים בעברית ובשפת הילידים.
ולסיכום - האווירה הדתית בכפר הייתה מעוררת השראה. קירות בית הכנסת היו מוקפים בשורות של סידורים וחומשים ובארון הקודש היו מונחים ארבעה ספרי תורה. קיים גם בית מדרש נפרד בעל ספרייה מרשימה הכוללת ש"ס "ארטסקרול", כשמאחור נמצא משרדו של סיזומו בנוסף לאתר מאוד יוצא דופן – כיור עם מים זורמים ושירותים עם הדחת מים. התרשמנו מאוד לראות כרכי גמרא ומקראות גדולות על שולחנו. בקרבת מקום נמצאים גם בית ספר תיכון יהודי וכן חנות מכולת בשם "שלום". בנוסף, נתקלנו באחד הסטודנטים שלומד עם סיזומו והוא הותיר עלינו רושם חיובי באופן יוצא מן הכלל.
בני האבאיודיה נמצאים כעת על המפה היהודית כשם שלא היו מעולם. ישנם ארגונים בארצות הברית ובדרום אפריקה המסייעים להם הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רוחנית. הם מודעים היטב לשורשיהם הלא יהודיים, אך נראה שהם כנים ונכספים לחיות חיים יהודיים אמיתיים. כשנפרדנו מהאחיין בן ה-94 של ראש השבט, סמי קאקונגולו, הוא הביט בנו בכובד ראש והורה לנו לשבת לרגע. אלו היו מילותיו: "אני יודע שהוראותיו של דודי היו נכונות. הוא אמר לנו כי אף על פי שאתם רק בני אדם שחורים באפריקה, יבואו זמנים והאדם הלבן מארץ ישראל יבוא וילמד אתכם את דרך היהדות". נקווה כולנו שביכולתנו לעזור לשבט אפריקני קטן ונשכח זה.
על המוסד[]
thumb|650px|center|הסיפור על המוסד - סרטון של 42 דקות - ערוך בצורה נאה - בשפה אנגלית רהוטה למדי
לפי הויקיפדיה העברית:"המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון בישראל ואחד מחמשת הגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי (יומינט), סיכול יעדים אזרחיים וצבאיים ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה. בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה. ראש המוסד הנוכחי הוא תמיר פרדו.
פורסם ביו-טוב 15 אוקטובר 2011
מבצע יהונתן[]
באותו אתר הועלו שלושה סרטונים על מבצע יהונתן thumb|650px|right|מבצע יהונתן - אחד מתוך שלוש
באותו קישור, אפשר למצוא את שני הסרטים האחרים
מה בעצם קורה במשק העולמי - ובישראל[]
ראו מאמר מרתק של איתן גבריאל בדה-מרקט [http://www.themarker.com/markets/1.1523748 כשמשאירים אנשים עם ערימה של כסף בחדר חשוך] - האם ישראל נמצאת בדרכן של יוון, אירלנד, איסלנד וארה"ב? נביא שני קטעים המבוא ועל ישראל.
במבוא נכתב:""כשמשאירים בני אדם בחדר חשוך עם ערימה גדולה של כסף שאינו שלהם, הם בדרך כלל ייקחו אותו ויעשו בו משהו" - כך כותב הסופר מייקל לואיס, שהוציא השבוע ספר בשם "בומרנג".
הספר מבוסס על ביקורים שקיים לואיס בשורה של מדינות שנפגעו מהמשבר. "התושבים בכל מדינה עשו עם הכסף משהו קצת אחר", הוא מדווח.
במקרה של יוון, ערימת הכסף נוצרה מהצטרפותה של המדינה הלא גדולה הזו, בסך הכל כ-11 מיליון נפשות, לגוש היורו. ביוון מעולם לא היתה מסורת של משמעת תקציבית, בקרה ציבורית או של ניהול אחראי בסקטור הציבורי, ולכן היא בישלה באופן ציני ומכוון את נתוני החשבונאות הלאומית שלה כדי להצטרף ב-2001 לגוש היורו ולהחליף את הדראכמה במטבעות יורו נוצצים." וכך זכתה באשראי ב-%5 אחוז וניצלה זאת היטב. ועוד:"בחברת הרכבות הלאומית היוונית, למשל, השכר הממוצע הוא 65 אלף יורו לשנה, סכום שאף חברה פרטית ביוון לא חולמת לשלם. ביוון ישנם פי ארבעה יותר מורים לכל תלמיד מאשר במדינה השנייה בדירוג מספר המורים, פינלנד. כל מקצוע, כולל ספרנים, קיבל "תוספות סיכון". אנשים נשלחו לפנסיה בגיל 50 ומשהו."
ועל ישראל - מה עם ישראל? בשנים האחרונות נחסך מישראל משבר כלכלי כבד, אבל זה לא אומר שלא היו כאן תופעות דומות בעבר, ושאין כאן את היסודות לתופעות כאלה בעתיד. לאחר קום המדינה היה השלטון אוליגופול ריכוזי לכל דבר: כל ההחלטות התקבלו על ידי קבוצה קטנה של מקורבים, ומי שהיה קרוב לצלחת זכה לרמת חיים גבוהה, תפקידים בכירים וכבוד ציבורי.
זה נמשך עם חברים באגד ודן, בחלקים של הממסד הצבאי-ביטחוני ובאוליגרכיה הפיננסית הוותיקה. וגם כיום, בדיוק כמו עובדי הציבור ביוון והשוטרים בארה"ב, יש במגזר הציבורי ובקרב החברות הממשלתיות שורה ארוכה של גופים שעובדיהם נהנים מתנאים מופלגים שהושגו בלחץ של ועדים חזקים.
ההוכחה פורסמה בשבוע שעבר, בדו"ח השכר בסקטור הציבורי: על שכר של 100 אלף שקל בחודש לרופא בכיר אפשר להתווכח, אבל לא על שכר של 70 אלף שקל לפועל נמל. המדינה עומדת בהתחייבויות שניתנו כחוק, אבל הן ללא ספק באות על חשבון מאות אלפי עובדי ציבור שזוכים בקושי לשכר מינימום, ועל חשבון הציבור כולו, שמקבל שירותים ברמה נמוכה ובמחיר גבוה.
מומלץ לקרוא את הכתבה כולה
ויקי-קדומים לשנת תשע"ב[]
- מ"ד: יום הכיפורים
- מ"ה: חג הסוכות
- מ"ו: פרשת בראשית
- מ"ז: פרשת נח