Wikia

ויקי - קדומים

ויקי-קדומים לראש חודש אלול

הערות0
185דפים באתר זה
Liten askenasisk sjofar 5380.jpg

בחודש אלול נשמע קול שופר כל בוקר לאחר תפילת שחרית צילם:Olve Utne ויקישיתוף

Beit alfa01.jpg

גלגל המזלות בבית הכנסת העתיק בבית אלפא. מזל חודש אלול "בתולה". מזלו של חודש אלול הוא בתולה וגם לכך יש אסמכתא במקורות הקושרת את הכינוי בתולה עם ערך התשובה: "שובי בתולת ישראל - שובי אל עריך אלה" (ירמיהו לא, כ).פרק זה בירמיהו גם משמש כהפטרה ביום ב' של ראש השנה. צילם:Talmoryair

אקטואליה בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל
הרב שרגא סימונס כתב על ה"אלף-בית" של חודש אלול - הובא באדיבות aish.co.il - אתר עם חכמת חיים
החודש האחרון בלוח השנה היהודי, הוא למעשה החשוב מכולם – הוא משמש כמסלול המראה, לעבר פסגת החגים הבאים אחריו. אילו היית מועמד למשפט שתאריכו כבר ידוע, ובמשפט זה ייקבעו עתידך הכלכלי, הבריאותי והקיומי. כמה זמן היית מקדיש להכנות לקראתו? האם היית מסתפק ביום אחד? אולי יומיים? ודאי שלא, ברור שהיית מתכונן אליו במשך שבועות, זמן רב ככל שיינתן לך. בראש השנה כל אדם עומד למשפט על מעשיו, ביום זה יקבע אם הוא יזכה לסיים שנה זו בחיים, או חס וחלילה לא. האם תהיה פרנסתו ברווח ובכבוד או שלא. האם יהיה בריא או חולה... כל אלה ועוד נושאים רבים ומגוונים בעלי חשיבות עליונה, נקבעים בראש השנה.

אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אלול – החודש המסתיים בראש השנה, נותן הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית אינטנסיבית, בבחינה מחודשת של מטרת החיים ובהתקרבות יומיומית אל הקדוש ברוך הוא. זהו הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים, להבדיל מזרימה אקראית תוך צבירת ממון ורדיפה אחר כבוד. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אנו בוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקורתי וכן, כפי שנהגו היהודים לעשות מימים ימימה בדרכם אל תכלית השלמות האישית.

ארבע האותיות שמרכיבות את המילה "אלול" מהוות ראשי תיבות לפסוק משיר השירים (פרק ו' פס' ג') "אני לדודי ודודי לי" (המילה "דודי" בלשון המקורות משמעותה – אהובי). מלים אלה מסכמות את מערכת היחסים בין הקדוש ברוך הוא לעמו.במלים אחרות, החודש הקודם לראש השנה הוא הזמן בו יוצא הקב"ה לקראתנו, על מנת ליצור עבורנו סביבה נוחה להתעוררות ולתשובה.

תקופה של 40 יום - נחזור כ-3,000 שנה לאחור, אל מדבר סיני. האלוקים מצווה את עשרת הדברות, העם סוגד לעגל הזהב, ומשה רבנו מתחנן בכל כוחו לפני האלוקים שיחוס על עמו – ישראל. ביום הראשון של אלול, משה עולה אל הר-סיני, וארבעים יום מאוחר יותר – ביום שעתיד להפוך ליום הכיפורים – הוא יורד חזרה אל העם, עם לוחות הברית השניים. חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר – הוא יום הכיפורים. גם עבורנו, חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר – הוא יום הכיפורים. מדוע דווקא 40? ארבעים הוא מספר של התנקות והיטהרות. המבול שהתחיל תקופה חדשה בזמנו של נוח, נמשך 40 יום, והמקווה (אגן ההיטהרות היהודי המסורתי) מכיל 40 סאה (יחידות מידה) של מים. אלול מהווה הזדמנות אדירה להתעלות. בתקופה זו רבים מאתנו מגבירים את לימודי התורה והמוסר שלהם ומדקדקים יותר בשמירת המצוות. רבים הם אלה העורכים חשבון נפש יום-יומי ועושים מאזן של מעשים טובים מול עברות.

התעוררות בתפילה - מהיום השני של חודש אלול, נוהגים בני עדות אשכנז לתקוע בשופר בכל בוקר לאחר התפילה. וזאת על מנת להתעורר לקראת ימי הדין המתקרבים. קול "בכיית" השופר מדרבן אותנו לנצל את חודש אלול להתעלות רוחנית ולצמיחה אישית ככל האפשר. כמו כן, אנחנו מוסיפים לתפילות באלול, את מזמור כז' בתהילים, הן בתפילת שחרית והן בתפילת ערבית. במזמור זה קורא דוד המלך: "אחת שאלתי... אותה אבקש – שִׁבתי בבית ה' כל ימי חיי" אנחנו מתמקדים בשילוב נוכחותו של הקב"ה בחיינו, ושואפים לחזק את הקשר שלנו עם הנצח והאין-סוף הנפלא.

סליחות - האשכנזים נוהגים לומר "סליחות" החל מהשבת שלפני ראש השנה. ה"סליחות" הן סדרת תפילות מיוחדת שמטרתן לפתוח את סגור ליבנו ולעורר רחמי שמיים. אם ראש השנה חל בתחילת השבוע, מתחילים לומר "סליחות" בליל שבת בשבוע הקודם. הספרדים נוהגים לומר "סליחות" מראש חודש אלול. בהכנות לראש השנה, אותו האלוקים שברא אותנו עם לב טהור ונקי, אותו האלוקים שנתן לנו הזדמנות בעולמו, נותן לנו הזדמנות נוספת אם "פספסנו" את הראשונה. לאחר חטא העגל, משה רבנו ביקש מהקב"ה שיראה לו את הדרך בה הוא מנהיג את העולם. תשובתו של האלוקים ידועה ומוכרת בשם "שלוש עשרה מידות של רחמים", המתארות את סבלנותו של הקב"ה. בהכנות לראש השנה, אותו האלוקים שברא אותנו עם לב טהור ונקי, אותו האלוקים שנתן לנו הזדמנות בעולמו, נותן לנו הזדמנות נוספת אם "פספסנו" את הראשונה. ה"סליחות" נאמרות במניין של עשרה. אם אין אפשרות להגיע למניין, יש לאומרן ביחידות, תוך השמטת הקטעים בשפה הארמית וי"ג המידות.

לסיום, ההיבט החשוב ביותר של חודש אלול, הוא יצירת תכנית לחיים, משום שכאשר היום הגדול יגיע, וכל אחד מאיתנו יתייצב אל מול בורא העולם לבקש עוד שנה, רצוי שנדע מה בעצם אנחנו מבקשים!

המקור: ה"אלף-בית" של חודש אלול - הובא באדיבות aish.co.il - אתר עם חכמת חיים

לדוד ה' אורי וישעיעריכה

thumb|300px|left|עידו פורטל - לדוד ה' אורי וישעי בהופעה ברותם thumb|300px|right|לדוד ה' מילים: מתוך ספר תהילים לחן: שי יצהר שירה: מתן דגן עיבוד: אדם פרי

המקור:משיעורים שהעביר במודיעין סגן-אלוף אבנר גולדמן ז"ל - הובא בשבועון לשבת שבתון לכל משפחה יהודית - לשבת פרשת ראה תשע"א

א לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי--מִמִּי אִירָא;
יְהוָה מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
ב בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים-- לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:
צָרַי וְאֹיְבַי לִי; הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
ג אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה-- לֹא-יִירָא לִבִּי:
אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה-- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.
ד אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-ה'-- אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:
שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, כָּל-יְמֵי חַיַּי;
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
ה כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה-- בְּיוֹם רָעָה:
יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.
ו וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי, וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה;
אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה, לַה'.
ז שְׁמַע-ה' קוֹלִי אֶקְרָא; וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.
ח לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ.
ט אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי-- אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ:
עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי.
י כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; וַה' יַאַסְפֵנִי.
יא הוֹרֵנִי ה', דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי.
יב אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.
יג לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-ה': בְּאֶרֶץ חַיִּים.
יד קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'.

לדוד ה' אורי וישעי הוא מזמור בספר תהילים [1] שמתחילים לומר לקראת סוף התפילה:בשחרית ובמעריב, החל מראש-חודש אלול עד הושנע-רבה. המקור למנהג הוא בתלמידי האר"י, ולכן לא מוזכר המנהג בשו"ע שקדם להם בשני דורות.

מנהג זה מוזכר במשנה ברורה, ושם נאמר: "ונוהגים במדינתנו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לומר בכל יום אחר גמר התפילה "לדוד ה' אורי וכו'" בוקר וערב,... ואנו נוהגים לומר עד שמיני עצרת ועד בכלל". אכן זה נכון בחו"ל שם נהוג לשבת בסוכה גם בשמיני עצרת, שכן רק למחרת [2] הוא שמחת תורה. בישראל לא יושבים בסוכה בשמיני עצרת, ולכן אנו אומרים "לדוד ה'" רק עד הושענא רבה כולל.

על פי המדרש, כל חגי תשרי נרמזים במזמור: אורי - זהו ראש השנה בו אנו זוכים לראות את אור ה' המתגלה בעולם. ישעי - זהו יום הכיפורים שהוא יום הישועה והכפרה בו אנו גואלים את עצמנו מהחטאים. מסוכות - "כי יצפני בסכה", ולכן אנו אומרים את המזמור עד לסיום הישיבה בסוכה: בארץ לפני שמיני עצרת ובחו"ל עד לאחר שמיני עצרת. היכן נרמז חודש אלול? בסוף המזמור "לולא האמנתי", בהיפוך אותיות – אלול.

דיוקים בתפילה:פסיעות לאחור – חלק א' עריכה

(במסגרת הסדרה:"לשמוע אל הרינה ואל התפילה)
בזמן תפילת העמידה אנו עומדים מול השכינה. לפני תחילת התפילה אנו פוסעים שלוש פסיעות לקראת השכינה ואומרים את הפסוק "ה' שפתי תפתח". כל עמידתנו ברגליים צמודות כמלאכים, לכיוון ירושלים, ותפילתנו בלחש ולא בקול, מפני שאנו עומדים מול השכינה. כשמתפללים את התפילה של עם ישראל, אנחנו עומדים מול השכינה. העמידה מול השכינה היא עניין רוחני, אבל איננו יכולים לקום מהכיסא ולעמוד מול השכינה בלי לציין את הדבר באופן מעשי. לכן אומרת הגמרא שיש לפסוע ג' פסיעות קדימה, כסימן הגישה אל השכינה. בסיום התפילה אנו כורעים ופוסעים שלוש פסיעות לאחור, כעבד הנפטר מרבו, ואומרים "עושה שלום". מהו סדר הפעולות הנכון בסיום התפילה? בגמרא כתוב: "אמר ר' יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו, ואח"כ יתן שלום" (יומא נ"ג:). ובהמשך הגמרא: "ומשום רב שמעיה אמרו: שנותן שלום לימין ואח"כ לשמאל". ומסבירה שם הגמרא שהכוונה לימין של הקב"ה שעומד מולו, כלומר שמאלו של המתפלל. ועוד בהמשך: "אביי ורבא פסעי להו שלוש פסיעות בכריעה אחת". כלומר, הפסיעות לאחור צריכות להיות תוך כדי כריעה. בשו"ע (או"ח קכ"ג, א') נאמר: "כורע, ופוסע ג' פסיעות לאחריו בכריעה אחת. ואחר שפסע ג' פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר 'עושה שלום במרומיו' הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר 'הוא יעשה שלום עלינו', הופך פניו לצד ימינו, ואח"כ ישתחווה לפניו כעבד הנפטר מרבו". ומוסיף ומדגיש המגן אברהם (ס"ק ב'): "לא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין, דאין נכון לעשות כן". המשנה ברורה (ס"ק ה') מוסיף: " 'ועל כל ישראל', יאמר כשמשתחווה לפניו". קיצור שו"ע (י"ח, י"ב) מוסיף שגם 'ואמרו אמן' יאמר לפנים. לסיכום, הסדר הנכון הוא:

  1. כריעה
  2. שלוש פסיעות לאחור (תוך כדי כריעה)
  3. הפניית פנים לשמאל (תוך כדי כריעה) ואמירת "עושה שלום במרומיו"
  4. הפניית פנים לימין ואמירת "הוא יעשה שלום עלינו"
  5. הפניית פנים לפנים ואמירת "ועל כל ישראל ואמרו אמן"

הערה: כל הנאמר כאן לגבי סיום תפילת שמונה-עשרה נכון גם לגבי סיום הקדיש (משנ"ב ס"ק ג'). ומה לגבי החזרה למקומו לאחר הפסיעות ואמירת "עושה שלום"? על כך אי"ה במאמר הבא.

כתב : לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה, צבי שביט (שטרן) - 05-5918412 - מייל:zviaya@gmail.com
מקורות:

מכון התורה והארץעריכה

Macon mida vehhaaretz.jpg

על פעילות המכון בעלון לשבת "מעייני הישועה

מכון התורה והארץ הוא מכון למחקר, ליישום ולהסברה של המצוות התלויות בארץ, בו פועלים רבנים, מדענים ואגרונומים. המכון נוסד בשנת תשמ"ו בכפר דרום, ולאחר ההתנתקות הועבר לאשקלון. המכון פועל תוך שילוב הלכה וחקלאות. פעילות המכון נעשית בהתאם לפסקי הרבנות הראשית לישראל. בראש המכון עומד הרב יהודה עמיחי.

מכון התורה והארץ הוא המכון השני בוותיקותו בתחום (אחרי בית מדרש גבוה להלכה בהתיישבות החקלאית). המכון מלווה את ענף החקלאות הישראלית, מספק לו חידושים טכנולוגיים, מחקרים ושיטות ייעול. השיטות מיושמות במשקים ברחבי הארץ. (לפי הויקיפדיה העברית)

צפת:גילוי - מצבת רבי יהושע אבן-נוןעריכה

Rabi jeoshua eben nun.jpg

כתבתו של מנחם רהט בעלון לשבת "מצב רוח" לשבת פרשת ראה

בשנת (ה'שמ"ז) שהה הרח"ו בבית אחיו משה ויטאל ולפתע חלה ושנה שלימה שכב ללא הכרה, הרב יהושע בן-נון - אב"ד בצפת שהיה גם עשיר, פנה אז אל משה ויטאל בבקשה שיוציא לו את הכתבים בערמה והוא הוציא לו 600 דפים (ת"ר ניירים). הרב בן-נון שכר 100 סופרים ובמשך שלשה ימים העתיק כל אחד 6 דפים. מיד עם סיום ההעתקה התעורר רח"ו וחזר לבריאותו. מאז נתפרסמו הכתבים בין חכמי הקבלה בארץ ישראל [3].

מההעתקות אלו סידרו חכמי ארץ ישראל שלשה ספרים: "ספר הדרושים", "ספר הכוונות" ו"ספר הליקוטים". הספרים אינם מסודרים כראוי כיון שעדיין היו באמצע עריכה וחלקם היו רק קיצורים ממה שכתב לעצמו בחיי האר"י.

בשנת ה'ש"פ (1620), היא שנת פטירת רח"ו, הדפיס הרב משה טרינקי גם הוא "ספר הכוונות", הספר אינו דומה במתכונתו ל"ספר הכוונות" של חכמי ארץ ישראל. המחבר עצמו לא מציין מאיזה מקורות ליקט את הספר, אך ככל הנראה היו בידו גם כתבי הרח"ו מה"ת"ר ניירים" וגם מכתבי שאר תלמידי האר"י ששרדו.‏[4]. (לפי:"כתבי האר"י בויקיפדיה העברית)


על רבי אליעזר אבו חציראעריכה

Rabbi Elazar Abuchsera.jpg

מירב (טובול) כהנא ספרה במוסף בשבת של מקור ראשון על הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו

ברצוני לספר שלושה סיפורים אישיים, בבחינת בדידי הווה עובדא. כמותם יש לאלפים, ובמשפחתנו קיימים אף סיפורי נסים גדולים הרבה מאלו שאספר. אך אני על שלי רוצה להעיד.

בזמנו, כאשר סיימתי את לימודי התואר השני, התלבטתי רבות אם להמשיך ללימודי דוקטורט. חודשים דנתי עם עצמי ועם אחרים בעניין, והיו לי שיקולים לכאן ולכאן. בסופו של דבר אמרתי לאבי לך ושאל את הרב. אבי שאל ורבי אלעזר פסק: "שתלך ותצליח". מיותר לציין שהעולם האקדמי אינו האופק של הרב, ובכל זאת כך פסק. בבחינת והיו עיניך רואות את שואליך. ההנחיות של הרב התאימו לעולמו של השואל, ומשם ניסה להגביהו. הנחיותיו של הרב אופיינו ברציונליות מדהימה, המנוגדת לעתים לדמות המיסטיקנית שנודעה לו. לימים, כשזכיתי לסיים את הדיסרטציה שלי, אבי לקח אותה לרב והרב שמח על המוגמר, וקרא בנוכחות אבי את דברי המבוא לעבודה.

נישאתי כחודשיים לפני יום הולדתי ה-35. הרב (ורבנים חשובים רבים אחרים) בירכו אותי תמיד שאזכה להינשא. הרב בירך אותי שנים רבות, בירך ותו לא. בפסח לפני כמעט ארבע שנים, נסענו בני המשפחה להתברך מהרב. מכיוון שאינו מקבל נשים, עמדתי בפתח חדרו בעת הברכה. את רוב הברכה לא הבנתי, היא הייתה בערבית, אולם בסופה הרב אמר – השנה! כשבוע אחר כך יצאתי לפגישה עם מי שהיום הוא אישי.

אחרי החתונה התגלתה אצלי בעיה רפואית מסוימת, והרופאים קבעו שעליי לעבור ניתוח. שלחתי את אבי לשאול את הרב. הרב שלח לרופא מסוים מתל השומר; שוב החיבור המיוחד הזה למציאות. הרופא קבע – לא לנתח. אחרי מחצית השנה הבעיה החריפה, והרופאים חזרו על קביעתם שיש לעבור ניתוח. שוב שאלה לרבי אלעזר. הרב שלח כעת לרופא מהדסה ואמר: הללו בכֹה והללו בכֹה, והשלישי יכריע. הרופא הזה אמר שיש לעבור את הניתוח, אולם הציע לעשות בדיקה חוזרת לוודא שאכן צריך לעשות את הניתוח. הבדיקה החוזרת הראתה שהבעיה המדוברת איננה, ואין כלל סיבה לניתוח. תאמרו – טעות של רופאים, תאמרו – כוחו של צדיק. אני, מכל מקום, לא עברתי את הניתוח, והבעיה הרפואית ב"ה לא חזרה.

בימי השבעה עמדו רבבות אנשים במשך שעות מחוץ לבית שברחוב קפריסין, כדי להיכנס רק לרגע אל האבלים. בשעות שהם עמדו בחוץ הם דיברו על היכרותם עם הרב, על יחס האב שקיבלו, על הנסים שחולל עבורם – איש איש ונִסו עמו. בוכים ותוהים על הסתלקותו של הרב. הציבור הענק הזה הגיע לרחוב הקטן תחת הכותרת של מנחמים, אבל האמת היא שהם באו להתנחם. הם באו לנסות לקבל עידוד מיוצאי חלציו ומקרוביו – כיצד ימשיכו מכאן ללא רועה ומנהיג? מי ינחמנו? בהספד שנשא האח, רבי דוד שליט"א, בהלוויה הוא אמר שביום הזה השמים שמחים, ואילו אנו כאן בארץ בוכים. אני מתנחמת בשמחתו של הקב"ה. כאן בארץ אנו בבחינת "וידֹם אהרן". ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

הקש כאן לקריאת המאמר כולו הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו

לנוסעים בראש השנה לאומןעריכה

במוסף השבת של מקור ראשון הופיעו שני מאמרים על חויות מהביקור

רבקה-יפה שחר כתבה על ללמוד לאהוב
תמיד פעלתי מהיגיון, התרגלתי להפעיל את המוח, לבקר ולמדר, ותפילה אמיתית לא ידעתי מהי, עד שנסעתי אל הבעש"ט. סיפור אישי על נגיעה מאוחרת בחוויה החסידית

אני באתי לעולם להראות דרך אחר, והוא שיראה האדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו: אהבת ה', ואהבת ישראל, ואהבת התורה (רבי ישראל בעל שם טוב).

חזרתי מנסיעה לאומן, ברסלב, מז'יבוז' וברדיטשב, ואיני מפסיקה להרגיש, לשמוח, להתפלל, להאמין בה'. במשך למעלה מחמשה עשורים התרגלתי להפעיל את המוח ולחשוב בהיגיון, ורק עכשיו, לגמרי במפתיע, גיששתי בצעדים ראשונים בהרגשת הלב, חשתי אמונה שנובעת מתוכי, נגעתי בחוויה החסידית.

"למה את נוסעת לשם", שאל בעלי, שאלו חברותיי. "סקרנות, אנתרופולוגיה, חוויה רוחנית, יצר הרפתקנות", עניתי כלאחר יד, בהתנשאות ובהכרת ערך עצמי כוזבת. "שמעת פעם את הרב ארז משה דורון?", לא, אבל נכיר קצת ברסלב, נרחיב אופקים. "רבנו הזמין אותך", אמרו לי חסידי רבי נחמן, ואני גיחכתי. במקרה נתקלתי בפרסומת קטנה על אודות הנסיעה, והחלטתי להצטרף. לא הוזמנתי, לא הכרתי, סתם בא לי.

ולא שלא ידעתי שיש מה לשפר, אבל לא ידעתי שאפשר, ושזה יקרה דווקא שם. מודה, לא לקחתי איתי נרות וגם לא תהילים. יש משהו בקברי צדיקים שמרתיע אותי, אוטם לי את הלב. אני מתבוננת בנשים המתפללות בדבקות ונמלטת החוצה לנשום אוויר. קבר רבי נחמן הצטייר במוחי משום מה כדימוי רומנטי של מצבת אבן בלב שדות, יער, התבודדות, ירוק. אבל אבוי, המבנה הדחוס, הבלגן, הקלסטרופוביה וחוסר האסתטיקה שמצאתי בציון דומים מאוד למה שידעתי בקבר הרשב"י במירון, וכך גם חוסר הנחת שלי. עמדתי שם לוחשת את התיקון הכללי ופרקי תפילה, מקריאה חרש רשימת בקשות לבריאות, זיווג ופרנסה ששלחו בידי, אבל תפילה אישית משלי? התקשיתי לחבר יותר משלושה משפטים, וגם אליהם התגנב קול פנימי קטן ולעגני שצפה בי מהצד וזרע ספקות. כעבור יומיים עזבנו את אומן, ואף לא דמעה אחת יצאה מלבי.

לקריאת הכתבה במלואה הקש שני מאמרים על ביקור באומן

אלישבע וסרמן כתבה על אש בוערת בה

צעקות שייחלה לצעוק שנים על שנים נצעקו שם, על ההר בברסלב הרחוקה. בכי ונהי מייללים בראשה ואוזניה מצלצלות. לא תוכל להישקט עוד

דַּע שצָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ. כִּי קדֶם שיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שּצָּרִיך לַעֲשוֹת וְלַעֲבד וּלְהַשּיג בְּזֶה הָעוֹלָם וְכֵיוָן שיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד נִשכַּח מֵאִתּוֹ כְּמוֹ שאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהַשּכְחָה הִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה… וְצָרִיך לַחֲזר וּלְבַקֵּש אֲבֵדָתוֹ וְהָאֲבֵדָה שלּוֹ הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיק כִּי הַצַּדִּיק חוֹזֵר עַל אֲבֵדָתוֹ עַד שמּוֹצְאָהּ וְאַחַר שמּוֹצְאָהּ חוֹזֵר וּמְבַקֵּש אַחַר אֲבֵדוֹת אֲחֵרִים עַד שמּוֹצֵא גַּם אֲבֵדָתָם, עַד שמּוֹצֵא הָאֲבֵדוֹת של כָּל הָעוֹלָם. עַל כֵּן צָרִיך לָבוֹא לְהֶחָכָם לְבַקֵּש וּלְהַכִּיר אֲבֵדָתוֹ, וְלָשוּב לְקַבְּלָהּ אֶצְלוֹ…

הקש ששבר היה הסיגריה.

כאילו לא חשבה על זה חודשיים, כאילו לא התהפכה לה עכשיו הבטן, כאילו לא ריחפו סביבה עשרות מלאכי חבלה; ניגשה בנונשלנטיות מעושה למוכר בפיצוציה באמצע רחוב יפו וירקה, איזו סיגריה הכי טובה?

לצעיר הצנום שמולה היו שיניים צהובות מניקוטין. מרלבורו לייט, ענה. שיהיה. היא אפילו לא הצליחה להגות את השם בלי שהרי"ש והלמ"ד יתלעלעו לה בפה. לפני שלקח ממנה את שני השקלים לסיגריה הבודדת, העיף מבט בבגדים הארוכים והרפויים, בצבעוניות התמימה שלה, הסתכל לה קצת בעיניים ואמר: אל תתחילי. נהדר, מלאך שרת עטוי גופיה וחמוש גורמטים, כאילו זה מה שחסר לה עכשיו. ידעה שמלאכי החבלה רבים מדי – בא לי, הבזיקה חיוך גדול ונסה ממנו במהירות לאורך הרחוב הראשי, תוחבת את הסיגריה לתיק הצד ומרגישה כאילו הפצצה הזו מתקתקת בקול רם מדי ומהסה את שאון הרחוב, האוטובוסים, האנשים, החנויות ההומות ואולי גם את זה שבראש שלה.

נחנקה עם הסיגריה במרפסת של הדירה, קיללה את המוכר על הטעם ושטפה את הפה שלוש פעמים, פעם אחת עם אורביטול. הסיגריה הבאה תהיה טעימה יותר

לקריאת הכתבה במלואה הקש שני מאמרים על ביקור באומן

שימושי:מפת הרכבת הקלה בירושליםעריכה

Mapat rakevet kala.jpg

מפת הרכבת הקלה בירושלים

מפגשים בתפוח פייסעריכה

Pages from ree2011.jpg

התוכנית

מזל טוב לזוגות שנרשמו לנישואין בקדומיםעריכה

לפי הפירסום במקור ראשון

  • צבי יהודה אחיטוב מקרית טבעון עם רחל גלידאי מקדומים
  • תמיר שובלי מקדומים עם אודיה שטטמן מקדומים
  • אלישיב סימון מקדומים עם אסתר גולדברג מירושלים
  • יחזקיהו בן יהודה מקדומים עם תהילה סמסון
  • אבינועם איזק מקרני שומרון עם שרה שפרבר מקדומים

יהי רצון שתזכו לבנות בית נאמן בישראל.

שימושי:נגד כוויותעריכה

(התקבל במייל - הועתק ללא אחריות לתוכן)

להלן מקרה שקרה:

פעם הכנתי דייסה, רציתי לבדוק האם הדייסה כבר מוכנה, אבל הכף החליקה מהיד לתוך הסיר שהיה בו תבשיל רותח, אני מנסה לתפוס את הכף ומכניס את ידי למים רותחים ו.... יש לי חבר, שהיה הווטרינר בוייטנאם, והוא בדיוק נכנס לביתי ברגע זה, הוא שמע את זעקת כאב שלי והבין מיד מבין מה קרה, ושואל:האם יש לי קצת קמח רגיל ... משכתי את שקית קמח, הוא הכניס את היד שלי לתוך שקית הקמח, ואמר ש...צריך להחזיק את היד בתוך הקמח במשך כ-10 דקות,כך עשיתי.

הוא סיפר, שבוייטנאם, בחור אחד כולו עלה באש, כולם היו בפאניקה ולא ידעו מה לעשות, דבר ראשון שעלה להם בראש לשפוך אליו קמח שהיה במקום. הם פזרו עליו שק קמח כדי לכבות את האש ...

הם הצליחו לכבות את האש, אך על הקורבן לא היתה אפילו בועה אחת ולא נשארו סימני כוויות ! " בקיצור, החזקתי את היד בתוך שקית של קמח במשך 10 דקות, וכשהוצאתי את היד גיליתי - שלא היתה אדמומית ואפילו לא בועה , וגם לא הרגשתי שום כאב. מאז... עכשיו, אני תמיד מחזיק שקית של קמח במקרר ובכל פעם שאני נכווה, אני משתמש בקמח, שבעזרת השימוש בו, לא כל נשארת אדמומיות, צריבה או בועה!

קמח קר עובד אפילו טוב יותר מאשר קמח בטמפרטורת החדר. שמרו על חבילה של קמח לבן במקרר שלך ואתה תהיה מאושר שעשית את זה. פעם שרפתי את הלשון ושמתי קמח על הלשון בערך ל- 10 דקות. הכאב נעלם ולא היתה כוויה..

נסה את זה!

לקרר אזור ששנכווה תחת מים קרים , לא מומלץ.

פשוט לשים את הקמח במשך 10 דקות ולחוות את הנס.

-- שלא נזדקק - אבל לכל צרה שלא תבוא - שיהיה לכם המון בריאות טובה - תשמרו עליה!

הערות שולייםעריכה

  1. כ"ז
  2. היום התשיעי
  3. אגרת רבי שלמה שלימל מצפת שנדפס בתוך שבחי האר"י
  4. ע"פ הרב עזריאל מנצור מבוא ל"ספר הכוונות" הוצאת "שובי נפשי"

ויקי-קדומים לשנת תשע"אעריכה

ויקי-קדומים לשנת תשע"בעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. כ"ז
  2. היום התשיעי
  3. אגרת רבי שלמה שלימל מצפת שנדפס בתוך שבחי האר"י
  4. ע"פ הרב עזריאל מנצור מבוא ל"ספר הכוונות" הוצאת "שובי נפשי"

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית